Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 20

מנים זהב יעלה על המגן האחת (מלכים א׳ י׳ ל״ז), ומנה שהזכירו חכמים בכל4 מקום הוא מאה ווו ומשקל זוז הוא משקל רומניט, והנטיפות, בלשון כנען מינישט״ש והם עינקי הגרגרת 5 (כ״ז) ויעש אותו גדעון לאפוד, להיות לו לזכ-רון על תשועה גדולה לראות כמה היה חילם, שבראש נזמי השוביהם היה הזהב הזה א). הוא עשאו וישראל טעו אחריו שעשאוהו עיז! (ל־ג) בעל ברית, אחווה קונפרדריי״א בל״ע ב). ם. (ד) [רקים ופוחזים] בוהלים ופוחזים במעשיהם לעשות בלא תבונה: (ו) עם אלון מצב, מישר קמתא, מישור שהיו בו מצבות 5 (ח) הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית מלכה עלינו: (ט) ויאמר לדם [הזית] ההדלתי את דשני וגוי לא שהלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית מלכה עלינו אלא משל הוא לבעבור סיבב מעשה אבימלך למשל וכך אמר להם אילו נברא פה ולשון לעצים וילכו למשוח להם מלך ויהיו שואלים לכל עץ ועץ שעושה פירות לך את מלך עלינו היה כל אחד ואחד למצוא להם תשובה ולומר כי אחדיל את עצמי מלעשות פרי שהוא צורך העולם אשר בו יכבדו אלהים ומדליקין ממנו שמן למנורה והלכתי לנוע על העצים דבר שאין בו צורך לעולם, אף כאן אבי שבאתה תשועה על ידו באו ישראל ואמרו לו משל אתה גם בנך גם בן בנך ולא קיבל עליו שאמר לא אמשול אני בכם, וזה אבימלך בן אמתו שאין בו צורך לעולם נטל לו שררה ומלכות: (י״ג) המשמח אלהים שאין הלויים אומי שיר על הקרבן אלא על הנסכים, זהו לפי פשוטו, ומדרש רבותינו ל) לזית זה עתניאל הבא מיהודה שנקרא זית שני זית יענן יפה פרי תואר (ירמיה י״א ט״ז), לתאינה דבורה, לגפן זה גדעון שהוא מיוסף שג׳ בן פורת יוסף (בראשית מ״ט ביבי): (י־ר) אל האטד, הנבוטי״ר בליע ה>: (ט־ו) ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם מושחים אותי למלך, לפי שאינו עושה פרי שמה כל כך כשאמרו לו מלוך עלינו שלא האמין להם, שדן בעצמו מה ראו בי להמליכני ואני פחות שבכל אילני סרק וכל שכן מכל אילני פרי, לכך אמר להם אם באמת אתם מושחין אותי למלך עליכם בואו חסו בצילי, פת׳ כוסו עצמיכם בצילי אעפ״י שהוא נמוך, וכן כל לשון חסיון לשון כיסוי הוא ולא לשון בטחון, תדע שכן, בכל מקום שתמצא חסיון אתה מוצא צל אחריו, כמו בצל כנפיך יחסיון (תהלים נ״ו ה׳), ובצל כנפיך אהסה י) עד יעבר הוות(שם נ״ז ב׳), החסות בצל מצרים לכלמה (ישעיה ל׳ ני), אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב׳ י*ב) : (כ״ה) וישימו לו בעלי שכם מארבים, לא היה מארב אלא לאבימלך לבדו ומתוך שהיו מארבים לו היו מקפהין כל העובר עליהם בדרך. ויגד לאבימלך, לא שהגירו לו מה שהיו נוזלין כל אשר יעבר עליהם אלא הנידו לו שהיו מארבים לו: (כ״ו) ויבא נעל א)) עי׳ פירש״י. ב) Verbündeter, confüdere. ג) עי׳ פירש'׳ י. ך) המהבר מביא פה דברי המדרש ממש כמו שמצאנים ברש"«, ודבריו שם משונים קצת מדכרי מדרש תגהומא בסדר וירא אות י״ש (יף נ״ב ל׳א). ך;) liagebuttes. ן) בכ״י : גהסה.