Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 17

12 את פר השור אשר לאביך, פר השור שיצא מכלל שור ובא לילל פר, ששור בן יומו קרוי שור ופר אינו פחות כשתי שנים, ופר שעי א) שבע שנים, שכבר עברו עליו שבע שנים, הב־ של לאביך עקדת בזקף ומפרידו מתיבה של אחריו ומעמידו לבד להפסיק הפתרונות זה מזה שאילו לא ננקד בזקף היה דבוק פד השור אשר לאביך לופר השיני שבע שנים והיה נשמע המקרא קה את פר השור אשר לאביך ונם פד השיני שבע שנים ג (כ״ו) ובנית מזבה על ראש המעוז הזה, הוא הסלע האמור למעלה ולקהת את שני הפרים והעלית שם לעולה, עכשיו שננקד בזקף לימדך שפי דישור אשר לאביך עומד לבד, וזה פתרונו ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה׳ קח את פר השור אשד לאביך והעלהו לעולה על המזבח שבנית בראשונה וקראת למזבה ה׳ שלום, ומקרא קצר הוא זה, והרי פירש מפר השור אשר לאביו מה יעשה בו ומשפירש מה יעשה בפר השור אשר לאביו הזר ופירש מה יעשה בפר השיני דבת׳ והרפת את מזבח הבעל והאשרה אשר עליו תכרת ובנית מזבח על ראש המעוז הזה ולקהת את הפר השיני והעלית עליו עולה על המזבה שתבנה עכשיו ובעצי האשרה שציויתיך לכרות תשרוף את הפר השיני, וזהו והעלית עליו עולה, עולה בעצי האשרה אשר תכרות, תרע שכן שפר הראשון שנקרא פד השוד לא ציוה להעלותו על מזבח השיני שציוהו לבנות על ראש המעוז שהרי הוא אומר בסמוך ובנית מזכה על ראש המעוז הזה במע־יכד. ולקהת את הפר השני והעלית עולה, ואילו פר השור לא פירש מה יעשה בו, ואף כשהשכימו אנשי העיר רבתי וישכימו אנשי העיר בבקר ודגה נותץ כזבה הבעל והאשרה אשר עליו כיתה ואת דפר השני העלה על המזבח הבנוי, פר השני ופר [אשר לאביו] ב> העלה אין כתיב כאן אלא ואת הפר השני העלה לפי שפר הראשון הנקרא פר השוד העלהו כבר על המזבח שבנה בראשונה ופר השני העלה על המזבח שבנה מהדש, וראית* בפתרונות אהרים שפר השוד ופר השני שניהם פר אהד ו־יפיל הו, מן ופר השני ועשהו אות נופל כמו נרדם ורכב ופוס (תהליס ע״ו ז,.) ולא ישר בעיני. על ־אש המעוז הזה, הוא הסלע שאמר לו למעלה קה את הבשר ואת המצות והנה אל הסלע הלז (פסוק כ׳), ויונתן תירגם מעוז תוקפא ז (ל־א) האתם תריבון בשביל הבעל, כמו אם לאל ג> תריבון (איוב י ע ז/), שפת־ונו אם בשבילו תריבון. אשד יריב לו יומת עד הבקר, אין אתם צריכים לריב בשבילו שכל איש אשר יבא הבעל לווכה עמו יומת עד הבקר שהבעל ממהר הוא ליפרע מן האיש שעשה דבר זה ואינו היה עד אור הבקר י). יריב לו, פתרונו לעצמו ולא אתם: (ליה) ויזר את הנזה, פתרונו ויעצור. וימין מנזרת ונמצה דמו (ויקרא א׳ ט״ו) ויונתן תירגם ונפץ”) טלא, ואני אומד ויזר מנזרת ויזר על פני המים (שמות ל״ב כי), ואתכם אזרה בנוים (ויקרא כ״ו ל״נ), שכל אדם שבא לעיצור מים מן הגיזה העומדת בציבור אהד צריך לזרותה ולאהר שמנפץ אותה נוטל ממנה כדי קומצו ועוצר המים ממנה אף כאן בתחל־י ויזר את הניזה נפץ את הגזה ואחר כך וימץ ופת, ועצר, כמו מיין א) אולי יש לגרוס : השור. ך) בב״י יש כאן הסמן ולדעתי יש להשלים כמו שהוספתי לעיל בב״י: לו. ך) לדעת המהבר דברי יואש הם דברי היודל/ ובמו כן פי' גם הרו" ק. p) ב:" י : ונפר.