Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 15

— 1Ö — ומקפיצין את הסוסים היו עקבי סוסיהם נשמטים מחבטים! (כ״נ) אודו מווז, יש מרבותינו אומר׳») בני עיר אחת ושמה מרוז ודבריו ניראין לפי שהוא אומר בסמוך אורו ארור יושביה. אמר מלאך ה,, זה ברק שנעשה שלוחו של מקום במלחמת סיםרא=). בי לא באו לעזית ה/ דע שכשם שקורא מלחמות ישראל מלחמות ה־, ונשם שאומד בדוד אך הלה לי לבן חיל והלהם את מלהמות ה׳ (שמואל א׳ י*ה י*ז) כך הוא קורא עזרת ישראל עזרת ה׳ ג), ופתרונו בי לא באו לעזרת ה׳ שעזר את ישראל שנלחם בגיבורים שבאו עם סיסרא: (כ״ד) תבורך מנשים יעל אשת הבר הקיני מנשים באהל תבורך, מקרא זה מן המקראות שפתומין מתחילתם משני דברים ולעולם פתרונן בצידיהן כמו כאן שהוא אומר תבורך מנשים יעל ולא פירש הכתוב בתהילתו מפני מה הוא מברכה ואף כשהוא אומר אהריו מנשים באהל תבורך סתם שלא פירש מפני מה הוא מברכה מכל הנשים שבאהל והא לך פתרונו בצדו מפני מר, תבורך מנשים לפי (כ״ה) שמים שאל הלב נתנה, ליישנו בדי שתהא הוטפתו שנת תרדמה ותתקע את היתד ברקתו, ומפני מד, מנשים באהל תבורך שבל הנשים שהיו שכונות באהל לא באת תשועה על ידן על יד אהל וזאת באת תשועה לישראל על ידי ששלהה ידה ליתד האהל דנת׳: (ב־ו) ידה ליתד תשלהנה וימינה להלמות עמלים כמו שאומר למעלה ותקה יעל אשת הבר את יתד האהל ונוי(ד׳ ב״א). להלמות אמילמנ״ט בל־ע. מהקר, ראשו, פתרון תקעת היתד בראשו לשון מהוקק (?). י) מהצד, לשון ומחץ מכהו ירפא (ישעיה ל• כיו). ד,לפה לשון תהלפהו קשת נחשה (איוב ב׳ כיד) טרשפור״ד בל־ע י0, ובבראשית רבה (פ׳ מיה) תבורך מנשים יעל ונוי ר• אלעזר ור׳ שמואל ביר נחמן, ר׳ אלעזר מנשי דור המדבר הן ילדו ואילולי היא בבר היו אבודין, ר׳ שמואל ביר נחמן אמר מן האמהות הן ילדו ואילולי היא בבר היו אבודין: (כיח) בעד החלון נשקפה ותיבב, תרגומו מן הדבא א־סתביאת ומדיקת, ומפרש ותיבב ותצפה כמו תרגום ירושלמי שמתינם וישקף על פני פדום ואידיק על אפי סדום אבל לא בכל מקום שותיבב י) לשון ראייה ופתרון חבמ׳ ותיבב ותקונן על שם שהרועה תרגומו יבבא י). אשנב הוא הלון קטן: (כ־ט) הבמות שרותיה תענינה, לפי שמוצאין שלל הרבה ומהלקין לכך בושש רכבו לבא ואף היא כששמעה בדבר תשיב אמריה לה מצאה תשובה לעצמה והודת לדבריהן, ואמרה כן הוא הדבר: (ל) רהם רחמתים לראש נבר, כלו׳ ושתים נשים מניעות לכל נבר ונבר שעם סיפרא להוליך בשבי, ולכך נשתהו לבא, וכמו שתאמר וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים (מלכים ב׳ ט׳ ליב) ותאמר ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה (ירמיה ל־ו כ־נ) כן תאמר רהם רהמתים. שלל בנדי צבעים מניהין לפני סיסרא ונם שלל צבעים בנדי רקמה ליטול הלק ראשונה. צבע רקמתים מניע לצואר של כל אחד ואחד, ומנהג לשון העברי שקורא צואר אהד בלשון רבים כמו ויפול על צוארי בנימין (בראשית מ״ה י־ד): א) אילי כיץ המהבר פה ע?2 אהד מן המפרשים שקדמוהו, ועיין גם בפי, רד'* ק וע״ע בפי' האברבגא:2 על פםזק זה: ודפי הפשט היה מקדם קרוב לנהל קישון. [על בל זה העירני הה' גדיגהזט]. ב) עיין פי, רש"י. י) עיין פירש"י. ך) בנראה הלשק משובש. ה) durchbohrte, trasforad. ן) ק הוא בכ״י ואללי יש לגרוס : י ש ותיבב? ץ) ויקרא כ״ג ב״ד ועיין ר״ה דף כ״ג ע״ב,