Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 12

וצא במי וצמר צחר (יחזקאל ב*ז י״ח) לא לבן ולא שחור. הם הם האנשים יושבץ על מדין, שם מקום הוא בארץ יהודה ושמו מדין כדכתיב כספר יהושע במדבר בית הערבה מדין וסבבה (יהושע ט־ו ס־א)א), ולפי שהיו יושבין במדבר היו מתייראין מפני האויבים, לפיכך רוכבים על אתונות מובהרות כדי לברוח והיו הולכין על הדרכים שהיו רנילין לעקל מפני פחד האויבים, עכשיו שיחו נפלאותיו של הקב״ה שלא תהבא קולכם מפני האויבים כמו שאתת אומר שיחו בכל נפלאותיו (תהלים ק״ה ב׳), זה עיקר, ומצאתי דברי אנדה ב) רוכבי אתונות צחורות, כני אדם המושלים על דברי תורה המחוורין כצמר צחר, אתונות הן משניות וברייתא כמו אתנייה רב להייא בדיה. הולכי על דרך, בני אדם שהיו הולכין בדרך הטובה והישרה עכשיו שיהו, שבזכותם נעשה נס: (י*א) מקול מהצצים,בניג) אדם שתיו מתייראין לשעבר ללכת בחצץ מהמת שהחצץ נותן קול כשדורכין עליו וזהו בין משאבים, שהחצץ מצוי שם, והיו מתייראין ללכת שם מפני קול רנליהם שלא יהא נשמע, עכשיו שיד,ו הולכין שם, יתנו צדקות ה׳, שהולכין לבטח ואין מהריד. צדקות פרזונו בישראל, וגם אותם שחדלו לישב בערי הפרזות בישראל י) ונאספו להם אל ערי המבצר מיראתו של סיסרא, ועתה יושבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם שיושבין בערי השדה, גם הם יתנו צדקות הי' ונם בני אדם שהוזכרו למעלה שהיו האויבים משיבים להם עד השער המלחמה והם סוגרים בעדם ומתייראים לצאת אפילו במקום שהיו ארבעים אלף בישראל כענין שכת׳ למעלה אז להם שערים מגן אס יראה ורמה בארבעים אלף בישראל אז בימי דבורה וברק ירדו לשערים, להיראות בשערים עם הי י■). ופת׳ זה קרוב לתרגומו של יונתן שתירגם מקול מחצצים ונוי מאתר דהוו אנפץ להון ונסבין מה דבידיהון בית מתובין מכסין ומכונת ליסטין על גובין בין שיקיא דמיא תמן יודון על זכוותא דה־ ועל זכוותא דיתיב קרוי פצהיא בארעא דישראל בכן נחתו מכרכי תוקפא למיתב בקירד פצהיא עמיה דה; אלא שעשה מן מהצצים אנפץ בעלי מחלוקת אנשי ריב כמו שתירגם אונקלוס בעלי הצים (בראשית מ״ט כ־נ) בעלי פלוגתאז (י״ב) עורי עורי דבורה, כמו התעוררי התעוררי (ישעיה נ״א י״ז), ולצורך מה לדבר שיר, הודד עורי עורי דברי שיר, כך אמר ברק לדבורה, ודבורה משיבתו, קום ברק ושבה שביך, כלו׳ אני לאומנתי וברק לאומנתו, אני לשורר שיר ואתה לשבות שבי, שדרכו של איש לד,להם ודרך אשד. לשיר י): (י״ג) אז ירד שריד, ירד שלט, כרמת׳ כי הוא רודה (מלכים א־ ה׳ די) וכמו וירדו בדגת הים (בראשית א־ כ״ח) ומתרנמינן וישלטו. שריד קצין, כמו לשרידים אשר ה׳ קורא (יואל ג׳ ה׳), ווה פתרונו מי גרם לברק ששלט באדירי עם כסיסרא וכל רכבו שהיו חזקים ממנו, לא מכהו של ברק ולא מעוצם ידו אלא ה־ ירד לי בגבורים. ירד לי, שלט לי, שלט בהם בשבילי. בנבורים בגבורי האומות, ד״א אז ירד שריד, פתחה בשבחו של ברק, אז מתחילה כשירד ברק והלך ממקומו להזעיק את זבולון ואת נפתלי כדכת׳ ויזעק ברק את זבולון א) עיין גם רד״ק. ב) מקזר דברים אלה נעלם ממגי, והרה״ח דרי אלעזד גריגהוט בירושלים תו״ב כתב לי כי אולי כיק המחבר לדברי התנא דבי אליהו פי״א, עיין הוצאת איש שלום עלה 53. ן;) עיין מה שהביא רש״י בשם ״דבר אתר", ך) עיין גם כרלכ״ג. pj) ועיין גס ברלב״ג. ך) ועיין ג״כ קצת שש.