Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 366

80a Grammatik Daniel Bömberg den jüdischen Frommen vorzieht, welche geschickte Leute verhungern lassen, so muss ich gestehen, dass ich einen solchen Ausspruch in der Vorrede nicht gefunden habe. Ich lasse den Teil, in welchem von Daniel Bömberg die Rede ist, hier folgen: ואחרי ראי ראיתי בני עליה, להרבות זהב למו פקו פלילית, אז אמרתי עת לעשות לחבק חק נכריה, לעבוד עבוד״ה זר׳ה אנסה נא אך הפעם אולי אוכל כפריה קושי יומי לשום חשכה לאורה, והנה יצא לקראתי דניאל בומבירגי'איש חמודות, אשר בשכבר עבר דובר בו נכבדות, ועתה עיני ראו על כל הנשמע עשר ידות, הוא איש נוצרי ואת אלהיו הוא ירא, ובשם ישראל לא יקרא, ומרוה נם הוא יורה, לרוות כמהים, הבאים לדרוש אלהים, יושב ננוהים, לא עמדו רנלי אבותי תחת הר סיני, אליו שמתי כל מעיני, כי הוא מן המזלים זהב מכיס לעשות לה׳, ממונו הוציא לחוק תוכות, לכתוב בדפוס מקרא ומשנה והלכות, על כל המחוקקים ירכות, אף הוא למד ספר ולשון יהודית, ועשה לו מהם עטרות, ומעשיו כזוהר הרקיע מזהירות, לפקוח עינים עורות, ובראותו אותי מתאמץ לשכון מרומיו, פתח לי גנזי ברומיו, והזיל בשמיו וארובות שמיו, לאחוז בסנסיניו, ולאכל פרי עדניו, והעמידני על עניניו, u. s. w. ובקש ממני להבר ספר, נותן אמרי שפר Als dritter Mitarbeiter bei Bömberg erscheint Jacob b. Chajim, genannt ן׳ אדוניהו, aus Tunis; er kam um 1520 nach Venedig, wo er von Chajim b. Mose Alton bei D. Bömberg eingeführt und ihm von diesem die Correctur übertragen wurde. Von der Art und Weise, wie er diese übte, gibt er im Nachworte zur Ordnung 1523) טהרות) Aufschluss, wobei er bemerkt, dass er hiervon auch bei der Correctur anderer, früherer, Werke bereits gesprochen habe. Dieses Schlusswort ist auch bei Rabbinovicz, Abhandlung über den Druck des Talmuds S. 36, abgedruckt. Man erfährt hierbei, dass er auch die Tosefta besorgt habe, während für den Rif selbst dies von Chija Meir geschehen sei. Er corrigierte auch den Jeruschalmi, Maimonides’ יד החזקה, sowie verschiedene andere Werke, sammelte alle bis dahin nur handschriftlieh vorhanden gewesenen Fragmente der Massora und ordnete sie alphabetisch — ein Werk, das allein schon den Ruhm seiner Gelehrsamkeit begründen konnte. Was soll man aber dazu sagen, dass ein so vielseitig gebildeter jüdischer Gelehrter vom eifrigen Kabbalisten, als welcher er oft durch Styl und Ausdruck zu erkennen ist, sich bis zum Apostaten verirren konnte? Sein Uebertritt zum Christentum scheint nicht allgemein bekannt gewesen ZU sein; denn Bartolocci, Wolf und de Rossi (sub Tunisi im bib- 30