Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 268

205 (הבנינות lies) א׳ הקב־ה האין־ אבנים את ישראל לארץ חריבה ואני הבטחתי את אבותם שלא להכניסם לארץ הריבה אלא לארץ מליאה טוב ובתים מל׳ כל טוב אלא הרני מקיפן במדבר ארבעים שנד. כדי שיתקנו מה שקלקלו (38 MS) — בתי לא ימיש עמוד הענן יומם עד שעמוד .. .קיים עמוד האש צומח למוד .. .דרך ארץ להדלקת נר בערב .... שתהא מבעוד יום ... (40 MS). — דבר אל בני יש־ וישבו ויהנו לפי פי החיי נסעו ישי בחמישי ובערב שבת ושבת מרעמסם לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות באחד בשבת התחילו מתקנים את כליהן ומציעין את בהמתן ליסע אמר להן האוקטרין הניעה עד (עת .I) שתהזרו למצרים לא כך אמרתם דרך שלשי ימים נלי במדבר אמרו להן ישראל ובי ברשות פרעה יצאנו אמרו להן רוצים לא רוצים סופכן לקיים דברי מלכות עמדו עליהם ישי היכום ופצעום והרגו מהם הלכו והגידו לפרעה (.MS 42 f) — מיד אי להן משה היזרו לאהוריכן כשתקעו הקרן לחזור התחילו מחסרי אמנה שביש׳ לבכות ולתלוש בשערן אמרו לו למשה קשה היתד. עלינו שיעבוד מציים כשראינו מיתת אחינו משיעבוד מצרים עכשיו מתתנו במדבר קשה עלינו ממיתת אחינו שאחינו נספדו ונקברו ואנו להורבביום ולקרח בלילה א׳ להן משה אתם מוחררין מן המיתה לכך פ׳ החיר׳ (41 MS). לפני בעל צפון היא נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של [מצרים] נכחו תחנו בדי לפתות לבן של מצרים (41 MS), — ואמ׳ פר׳ לב׳ יש׳ נבוכים הם בארץ סנר וני מטורפים הם מעורבבין הן בלא מלך בלא מושל בלא שר כמה דאת אמר מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וכמי דא׳ א׳ והעיר שושן נבוכה, סגר עליהם המי כשראו יש׳ הים סוער מצר זה ושונא רודף מצד זה נתנו פניהם לברוח במדבר זימן להם הקב*ה במד׳ חיות רעות כמה דא׳ א׳ אלה* שלח מלאכיה וסגר פום אריותא. (41 MS) —