Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 139

76 וממילא אף שאינו מבין פירוש המלות יצא דהא כקורא מתנמנם יצא, וכן מוכח לעדר מדפרכי׳ ברפ״ב דברכות שיט מצות צ״כ ומשני בקורא להגי׳ ונתחבטו רש״י ותום׳... דמה ריעות׳ יש בזה דקורא להגי׳ — ואמאי לא בפשוטו דהקורא לתני׳ אינו שם ללב פירוש כוונת המלות, ובלא לב ידבר אע־כ דגם בזה יוצא, וזה פשוט דאפילו הריקנים שבנו יודעי׳ עכ״פ פירוש של פסוק ראשון דשמע ישראל, ואותם שאין יודעי׳ בקל יוכלו ללמד את ואת, וביותר דנלע־ד דגם בפסוק ראשון בעי׳ רק כוונה שמקבל עליו מלכות שמים וא״צ שיבין פירוש המלות, ומוכה כן דהרי מבואר בברכות דאלולי דרשא דשמע בכל לשון שאתה שומע היינו דורשי׳ מקרא דוהי׳ הדברים דבהווייתן יהיו דדוק׳ בלה״ק אלא מדכתיב שמע מוכהי׳ דוהי׳ הדברים קאי שלא יקרא למפרע, והרי אם דרשי׳ בכל לשון שאתה שומע, ענין שמע היינו הבנה דהא בשאר לשונות בעינן שיבין, וא״כ עדיין ק׳ הא אפשר לקיים תרווייהו דבע• לה״ק ושמע אתי דבעי שיהא שומע ומבין אע״כ דפסיקא להו דבלהיק א־צ להבין פירוש המלות. גם מה שרוצים שהצבור נ־כ יתפללו בלעז הי׳ לא תהי׳ דדידבר פשוט דמי שמבין בלה״ק אינו יוצא בשאר לשון כמו דחזי׳ במגלה וכדאית׳ בש״ע סי׳ תריץ, והדבר ק״ו דהרי מגילה קיל דאף בשומע מהני אם אינו מבין משום דפרסומי גיסא עדיף כמ״ש הרא״ש ואפיה לא מהני הך סברא לענין זה, שיהי׳ בידו לקרות בשאר לשון אם יודע לתיק, מכיש שהדין כן בעלמא. והבי דייקא לישנא דרכינו יונה הובא בב״י סי׳ קיא, ואם א״י לה״ק יכול לצאת בכל לשון, משמע דדוקא מי שא״י לה״ק אבל לא בידע. וביותר דל דאף הנשים ועמי ארצות א-י לקרות ולהתפלל בלע־ז דהא זה פשוט דכמו בקורא בלה׳יק והסר תיבה א׳ או קרא למפרע אף בענין שלא ישתנה המכוון כמו במקום אשר ד, אלהיבם נותן לכם קרא אשר נותן לכם ד׳, דאינו יוצא, ה*נ בלע׳ז צריך שלא יהסר תיבה ולא יקרא למפרע, וכמש "כ הרמב״ם בה׳ ברכות והוא שיאמר אותה כמו שתקנו הזיל. והמעתיקים ללע״ז לא דקדקו בזה כאשר ראש המעתיקים ר״מ דעסא בפסוק שמע ישראל לועז דער עווינע אונזער נאטט איזט איין אייניג עוויגעם וועזען היפך תיבת א׳ לתיבת ד׳, נם הבא אחריו ר״י ברייל אשר בראש ספרו שהעתקתו ווערטליך איבערזעטצוננ ובאשר נטה הרבה מדרך ר*מ דעסא שראה לתקן (?) ללעוז כסדר הכתוב אעם*כ לא שמר כל הסדר בראוי ונם הוא בפסוק שמע ישראל לועז איזט איין איינצינער אונד עווינער גאטט היפך ג״כ תיבת א׳ לתיבת ד׳ וגם בפסוק והיי הדברים האלה לועז עס זאללען זיין דיעזע ווארטע הקדים תיבת האלה לתיבת הדברים ואני שואל אם נחזור להעתק מלע״ז זה ללה״ק והיי אלה הדברים לא יצא ולמה נגרע מה שאומר בלשון קדש מאומר בלשון חול, ואף אם נימא דטבע הלשון לועז ומשפטו כן ומקרי לגבי לשון זה כסדרן, מ״מ מה נעשה בתיבות הסירות מכל וכל בפסוק והי׳ אם שמוע תשמעו השמיטו תיבת שמוע, ואם נעתיק מלע־ז ללה״ק והי׳ אם תשמעו דהוא לשון מעלי׳ אלא דאתי לדרשא אם שמוע בישן תשמעו בהדש ואמאי לא יצא, וכן בתיבות .את• שבכמה מקומות א־א ללעזו וכנון והאדמה לא