Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 138

75 Anhang XII*). •ni עוד פסק מועתק מפנקס הקהל r ר׳ אברהם פרענער נפל ונשברה ירו והלה ואה״ז הוצרכו הרופאים להתוך את ידו ונשאלה שיה אדמ״ר רשבב־ה הרב עקיבא איגר בדת מה לעשות עם היד ופסק הגאון שהיא צריבה קבורה ובן נעשה וקברו המתעסקים את היד תוך סמרטוט לבן בקבר בפ״ע ואהר ־׳ ימים איתרע מלתא שרא״ה נ״ל שבק היים לבל הי וצוד. הגאון שצריך לפתוה המקום שנקברה בו היד ולעיין בו אם עדיין לא הרים תולעים ולקבר את היד אצל הנוף ובן עשו ואבתב זאת בספר ע־פ פקודת הגאב״ד והשם ישמ־נו מבל צרה. Anhang XIII. תשובת הגאון ר עקיבא איגר נגד המהדשים לקרות ק״ש ולהתפלל בלע־ז. משנת תקע״וז. ראיתי הרשים מקרוב באו והמה הכמים בעיניהם לעורר על מנהגן של ישראל זה יותר מאלפים שנים לקרות ק״ש ככתבה וכלשונה וכן להתפלל ערב ובוקר בלשוננו הטהור כמו שסדרו לנו אנשי ננהיג, והם באו בטענה אהרי שרוב ההמון לא ידעו ולא יבינו משפט הלשון ומעשהו לזה בפיהם ובשפתם יכבדו את ד׳ ולבם רהק מהם בי לא יבינו את אשר יהגו בגרונם ואיי בזה ידי קיש ותפלה דבעי׳ כוונת הלב שיהא פיו ולבו שווים שבלבבו יבין בל תיבה ותיבה שמוציא מפיו, ולזה דעתם שההמונים והנשים יקראו קיש ויתפללו בלעז ........ וקצתם רוצים עוד שכל הצבור ובן השיץ לכולם יהי׳ שפה אחת בלשון הלעיז המובן לכולם. ... זעה היסוד שיסדו שאין יוצאי׳ בקיש ותפלה אם אינם מבינים הלע״ז, הוא יסוד שקר, דאף דבשארי לשונות יוצא רק בלשון שמבין בו וכמיש המניא רפי׳ פ״ב מ״מ יתר שאת ויתר עז ללהיק שאף שאינו מבין יוצא בו, ע׳ ברא״ש ובטור סי׳ קצ*נ דדוקא לצאת בשמיעה צריך שיבין אבל לא כשקורא בעצמו, ועל זד. רמז המניא רפי׳ סיב בלשונו הטהור, ועמיש רסי׳ קציג, ואף דק״ש צריך כוונה לבד הכוונה לצאת שצריך בכל המצוות להסוברי׳ מצות צריכות כוונה, נוסף עוד בקיש דצריך כוונה לקבל מלכות שמים ופדאיתא בפי׳ ס״ב, עמנ״א שם סק־ב, ובזה אפשר דבעי׳ שיבין ניב פירוש המלות של כל תיבה ותיבה, מ״מ הא זהו דק בפסוק ראשון אבל השאר הוי כמו כל המצוות דסגי בכוונה לצאת, *) Anhang J—XI siehe Jahrbuch II, S. 76—84.