Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 140

77 תתן את יבולה דלא לעזו תיבת «את■ ובלשונינו אם יאמר והאדמה לא תתן יבולה לא יצא, ובל תיבת ,את■ אתין לדרשא אשר אנן לא ידעין וא*א להשמיטם, וכן בתיבת לטטפת דאין לו דמיון במקרא ובמ״ש האבן עזרא ואין ידוע לנו ביאור הלעז אלא הדרש טט בכתפי שתים וכוי ובשבת נ״ו ע׳ב טטפת המקפת מאזן לאזן ובערוך על שהחפץ ההוא מונה במקום הנחת תפלין קרא אותן טטפת ובתרגום לתפלין (ובאמת אינו מובן לי קצת דמשמע דטטפת אינו לשון ארמית עד דמתרנם לתפלין וביחזקאל פארך הבוש עליך מתרנם טטפבן) והמעתיקים הנ״ל לעזו שטירנטוך או פארדערהויפט. וכי בזה נהי־ בטוחים שהלעז כדינו לצאת ידי חובה ומתני׳ דקתני בכל לשון אפשר הס ידעו היטב הלע־ז של זה וכן ללעוז אם שמוע תשמעו וכדומה וכעין מה שהשיב הרץ להריב־ש סי׳ שפיט לענין האהשתרנים בני הרמכים וכן הריב״ש קרא תנר על שקורי׳ המגילה בלע־ז הא דיני תיבות אהשתרנים איי וחסרים תיבות האלו ונראה דבוונתו האי דקתני אבל קורי׳ אתם ללועזות בלעז באמת הנך תיבות צריך לקרותם בכתבם וכלשונם, ומוכח באמת דמותר לקרות המגלה בב׳ לשונות קצת לה׳ק וקצת לע־ז והפר־ה הביא ראי׳ מהא דיש במגלה נ״כ תיבות ארמית, ואין מזה ראי׳ דארמית ולהיק הוי ענין א׳ כמיש הרמ*א בת׳ סי׳ כ״ז כיח ליישב הא דכותבי׳ בנט אשד. קצת לשון ארמית וקצת לה״ק אבל מהניל יש ראי׳ דהא להריב״ש נם חבמי השים לא ידעו לעז דתיבות אלו והי־ קורי׳ ללעזות הכל בלעיז מלבד אלו תיבות והב״י כתב סי׳ תר״ץ וראיתי שכי הריב״ש בתשו׳ אין יוצא ייח במגלה הכתובה בלע־ז וכו׳ ולא זכיתי להבין מה הפרש בה בין זמנינו לזמן חכמי השים דהא להריב־ש גם לחכמי השים לא הי׳ ידוע לעז אלו תיבות. והדבר פשוט להמעיין בריב״ש כמ״ש דבא להוכיח להמורה שלא יפה עושה בזה במה שמניח לקרוא המגלה לנשים כולו בלע־ז אף תיבות אלו, עכ־פ ברוו לענ״ד דתיבת לטטפת הוא כמו תיבת אלו האחשתרנים בהר*מ וכן בתיבת ציצית יש ב׳ פירושי׳ לשון מציץ ולשון ציצת נובל, ומאן מפים, וביותר אני מתפלא נם על כל הברכות בתפלה דלעזו שם הוי׳ ב ■ה לקרוא עווינער מלבד דשם עצם לא שייך ענין כנוי כמו שמעון שנקרא על שם כי שמע ד׳ וכי נלעוז לעז של שומע לקרוא שמעון בשם העריכטס וכדומה נם אמרי׳ לא כשאני נכתב אני נקרא ואנן קודאין בלשון אדני ונקודות בנקודות הוי׳ ומכוונים על שם אדנותו ועל שם הי׳ הו׳ וכו׳ ובלעז עווינער אינו נקרא ענין אדנות, וכן מה שנכלל בתיבת שם הוי׳ שהוא מהו׳ הכל זה אינו נכלל בלעז עוויגער, וכן בשמות נרדפים כמו שאנו אמרי׳ שיר ושבחה הלל וזמרה שיר וזמרה הבל לעז א׳ .... ומי שכוונתו לשמים ואין רצונו בדוקא להתכבד בעיני האומות ולהשתוות עמהם ולהוריד♦ לשון תפארת לה״ק מכבודה יודה על האמת. יום נ׳ א׳ דר־ח אלול תקע״ה םקיק פרידלנד. הק׳ עקיבא נ ■נ ז מאייזענשטאדט,