Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 105

nidre-Gebet ausgelöscht und ausnahmsweise vor dem Neila-Gebet wieder angezündet (16)33י). Im Gemeindehause, als der Centralstelle aller Synagogen, hielten sich abwechselnd zwei Aerzte auf, die, gemäss der eindringlichsten Mahnung E. Akiba Egers, bei der geringsten Schwäche konsultiert werden mussten (17) 134). Auch verbot er in diesem Jahre das sonst am Riisttage des Versöhnungsfestes übliche Ansammeln der Almosen erbittenden Armen in dem Hofraum vor den Synagogen. Die Armen Vorsteher durften nicht wie sonst, ausser vor dem Minchagebet, mit Sammel- Schüsseln herumgehen, die einzelnen aber wurden um so nachdrücklicher aufgefordert, ihre Beiträge den Wohltätigkeitsvereinen zuzusenden1a5). — Mit Rücksicht auf die, namentlich in der zweiten Hälfte des Jahres 1832, beträchtlichere Zahl von Todesfällen und Trauernden, bestimmte R. Akiba Eger, dass im Cholerajahr sämtliche Leidtragende das Kaddischgebet gleichzeitig verrichten sollten; erst am 1. Aw 5592 führte er die meist noch heute bestehende, in Posen selbst vor kurzem aufgehobene Be- Schränkung ein, nach welcher nur das Kaddisch nach Schluss des Morgengebets von allen Trauernden gemeinsam gesprochen wird 136). Aber nicht nur die sanitären und religiösen, sondern auch die sozialen Bedürfnisse seiner Gemeinde stellten in dieser Zeit dem aufopfernden Philantropen neue, grosse Aufgaben. Hatte doch die anspruchsvolle Fürsorge zur Abwehr der Epidemie die Leistungsfähigkeit der Wohlhabenden erschöpft; dazu kam auch, 13 ) Daselbst: לפי שהעת צריך הרחקה יתרה מכל מיחוש בעולם לזד. פסק הגאב״ד ובד״צ בשעת הדחק טוב לסמוך על הפוסקים המתירים בהדלקה ע״י נכרי בשביל ישראל לצרך מצוה לתפלת נעילה. 134) Wegen vorgekommener Missdeutungen sei hier No. 17 in extenso mitge- יום כפורים דאורייתא אוגד דאהער קאנן הגאב״ד ובד״צ בעניי התענית גיכט מיקל זיין,יאםיט אבער יעדער געלעגענהייט:teilt האבע, איבער יעדע איהם צ*פאללענדע חולשה אדער חרכפאלל ה״ו דען דאקטאר גלייך צץ בעפראגען, זא לזעדדען בחדר הקהל ארז צענטראלפונקט מכל בתי כנסיות דען גאנצען טאג איבער צווי• א ארצטע אבוועכזעלגד אנוזעזענד זיין. הגאב״ד איזט היערבייא נאך בעזאנדערז מזהיר באזהרה גדולה אויך ניכט דען מינדעזטען צופאלל ח״ו בהסתר צו האלטען, זאנדערן זאגלייך להרופא צו פראגען, והעובר על זה מתחייב בנפשו הוא ולא בנפשו בלבד כי יכול להיות תקלה על ידו ח״ו לנפשות אחרות וסופו עתיד ליתן דין על נפשו ועל נפשות אחרות ומסן* לזה ביום הקחש . הזה שיזהר בעצמו מהעברה הגדולה הזאת שהיא בכלל שפיפת דמים ביזם הקדוש חז״ח 135) Posener Gemcindebuch 111 S. 144 heisst es in dem gleichfalls vom Rabbinat Unterzeichnetem Beschlüsse (auszugsweise): על דבר אסופות אשר נאספו כל שנה בעיו״כ בחצר ביה״כ ... על כי מקרה ההלערע אשר בשנה זאת הסב [?] להשמר מבלי בא בתוך אסופות מקהלות עם לכן הוסכם שבעיו״כ הבע״ל בד ישבו הגבאים עם הקערות בחצר ביה״ב .. . אבל מצוד. וחובה על כל יחידי קהלתנז . . . לשלוה לכל החברות דהיינו הברא קדישא ו\.יקור הולים ... כפי מסת ידם . 136; S. Anhang XI, 7.