Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 61

5? להרים פניכם להתרצות פני המלכה ולהתחנן ולבקש חסד ממנה להניח לנו דבר מסך שקבלתם עליכם מרצון בפשר שביניכם ובני המדינה ולא עשיתם רצונה, ולא הלכתם בדרך שהראה ד-יא לכם בפקודה הנ*ל ולא חקרתם ולא דרשתם ומי יודע עד כמה תשומה המלכה יר׳ה אותנו ותכבד עלינו העבודה. ולא זו אף זו ישבתם על כסא המשפט, ועיני כל העדה עליכם, וראיתם ברוב הצבור הנערכים עד דנה יותר מכדי יכולתם, ונדללו בערה מרוב נגישות ונתינות המסים, שעפ״י שומת השמאים ואתם לא חמלתם עליהם, הקטן בעיניכם ראשי עם קהלה קדושה ומפוארה עיי* ואם בישראל, אתם לעשות משפט אחד לכולם בקו השוה, ומשוה קטן וגדול, כדת תורתנו הקדושה, ובכל תפוצת ישראל מי ישמע ומי יראה כזאת כתקנות הרעות האלה, להטיל חלק שלישי מסך המוטל עלינו שהוא ק״ה אלפים וחמשה מאות זהר סך ל*ה אלפי׳ זהר לפי נפשות דהיינו שוץנעלט עשיר ורש בשוה על כל אחד י״ד זהר לשנה שעולה לערך ח״י אלפי, זהר וכה״ג הפרדאן מאכילה ושתי׳ עולה ג׳יב ח״י אלפים ומותר שני שלישי המם הטילו עיי שמאי׳ ברעפרדיציאן כסומא בארובה בלי שום ידיעה של אחד או שנים העשיר או עני היש לו פרנסה או לא החותר לו דבר מכל אשר לו אחר כל המאורער והסיבר האלה, וכמה ב״ב חשובי הלכו ונדלדלו מאד. ובפרט אלמנו׳ ויתומי׳ שאין להם נואל ובשילם א) ממלאכה ועסקי מרט, וקרנם כלה מאליהם הטילו עליהם במס קשה ובשבט נוגש בם, והנה כמה בעלי בתי׳ מתעסקי׳ ומצליחים במרט עומדי׳ בפרץ, צהלה ושמחה, וכמה ב׳ב שעה דחוקה להם באין משען ומשענה הכבידו עליהם בעול קשה עד שנטלו בזרוע כל אשר לו ומכרו בהכרזה מחמד עיניהם, הנשמע כזאת להשחית את הארץ בפריקו לזה וטעינו לזה והנוגשי׳ באים לקהת כעלובה וכל בהב והב אפילו מגלימא דעל כתפו, ואם אח״כ לא מצאו ידם הרי זה בכי יותן אל המשמר ובתפיסה זמן חדש ימים, ואחייב ילך הכרוז לשלם מי שאין לו בידו פרוטה חוץ למדינה ולעזוב עיר מולדתו בידים רקניו׳ וזהו מעשה וכוי. היתכן שבעלי סכומי׳ המתי׳ עד הנה מיוסביאתינו לפראג לא ניתנו לקבורה עד שקבלו עליה־ אשתו או בניו או יורשיו לישא סבל המם הנערך עליו בחייו, אף שלא הניח כל כך להוריש׳ ולא נערך עליו אלא לפי מעשיו ועסקי׳ במשא ומתן שהי׳ לו רק מיד לפה, ובמותו אין חכמתו ופעולתו והתעסקו ומאין יביאו יורשיו ערכו ואף גם זאת שערך של אחר מיתה קודמי לבעלי חוב׳, ומכ׳־ש לכתובת אשתו. ואף אם יתחדש הערך ע״י שמא*׳ אחרי׳ אין תרופה למכותינו ויהי׳ גם זה לרעה ולעבור על כמה לאוין ועשות, שהוא לא תקום ולא תטור ולא תכיר פנים, ולא תהדר, ולא תנזול, ולא תשא, ומשפט אחת לכולם, ולא תשנא, ושאר אזהרו׳ שבתורתינו הקדושה כי הערך מסך רב מוטל עלינו, ומתי מעט אנחנו, יותר מהחצי שמתו בנירוש וטלטולי הדרך, ואינו מוחלין זה לזה וכבד עלינו לנשא ועין צר בחברו להקל מעצמו ולהכביד על חבירו וגם בשביל כך קצרה ידו מלישא וליתן מפני היראה של אימת עיני העם עליו להעריכו כפל כפליים וברוב שפתי יי לקי שיבינו בעלי בתי׳ נאמנות מזה לזה וגורם שנאה זד. על זה א) זבטלים?