Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 60

56 ה׳ אב נתנו שלשי׳ בעלי בתי׳ בינוני ם אנרת ד,רחמי׳ לשרי רעפרעזענטציאן אחרי שמימי׳ ימימה ערכו המם*־ על משא ומתן, ומה שלא הספיקו העריכו לטי עשרם, ונם המלבה ציוה בפקודתה שיעריכו המס בין יושבי יהודי פראג ויושבי מדינה כפי עשדם, והעשירים התקינו ליתן עני אפילו המחזיר על הפתחי׳ בשוד, עם העשיר הנקרא שוץנעלט ארבע ועשרה זהו־ אף לאחר הנחה מהמלכה יריד, ונם הרבה ד,מפי׳ שעל אכיל׳ ושתי׳ ובכל זאת העריכו מותר הממי׳ הגדולים וכבדים על.הבינוני׳ שנזלו מאד בעו־די בשני שני׳ העברו עליהם עד שחסר ידם מלהבי׳ מסי׳ בבן יפקידו שרי הנ״ל להקהל שיעריכו המסי׳ אחר כל המעשים הדל היה שוטץנעלט והכנסת משחיטת בהמו׳ ועופו׳ ומשקי שהוא שליש סכום מהמס הכבד עלינו. המוטל על העני כמו על העשיר ויטילו שליש שני על משא ומתן אף שיכבד על הבינונים יותר מעל העשירים, ולאחר זאת ימלא הערך כפי ערכו וכיד ה׳ הטובה עליהם, שיהי׳ שליש לפי נפשות, שליש לפי משא ומתן, ושליש לפי הממון. ונה־נ באו אל הקהל בהתוועדו בבית הקהל, והתרצו לפניהם דברים האלה, לעשות שלום ומשפט בקו השוה ביני בעלי הבתי־ בענין המם, ולחלק המס לחלקים על העשירי׳ שהוא לפי ממון ועל המו״מ כאשר הי׳ מימים קדמונים ע״י פרדאן, וקצת על הנפשות ויקילו מהעני׳ השוץנעלט של ארבע עשרה זהו׳ לשנה לחצאין א), טר׳ב אדה בהתוועדו קציני קהל ודד, האלוף מו׳.אברהם דושנתפרימס וה״ה מו־ שמואל לוי ליכטןשטאט והקצין הריר ענזל עלפוגין והאלוף מו׳ שמעון ווידלש והקצין הריר ישראל פרענקל ראש הקהל והקצין הריר וואלף בומסלי והקצין הריר הירש פורית והקצין ר׳ איצק אויסטרליץ טובי הקהל נרו וסופריהם באו לפניהם, בעלי בתיי היה האלוף מוהיר מיכל ווין עד,יק והנעלה הריר הירץ נייאשטעטל והנעלה ר׳ נעציל טהי בכה והרשאה שבידם מלערך שמנים בעלי בתי׳ בעלי סכומי׳ ביגוני׳ והציעו לפניהם כדברים האלה זה. פעם שלישי הנה ידוע לכם עדה הקדושה ראשי עם מכבדות עול המסים המוטל עלינו ועל יהודי׳ בני מדינה פיהם וכפי תדברי׳ של פקודת המלכה יריד. בדף... מיו־ ה׳ מאיי 1750 שבינינו ובין בני המדינה רגיל הי־ הסך רי״א אלפי׳ זהו׳ המוטל על כולנו היהודי מכל המדינה והעיר לשלם לכל חד וחד לפי עשרו באמרה בפירוש בפקודתה הדל בסוף דברים כדברים האלה: אלז איזט הירמיט אונזר ננעדינשטר בפעהל אן אייך, דז איד,ר דורך איינה אייגנדש אן צו ארדינענדי קאמסיאן, דאז יידישה פרמענין זא וואהל בייא דער שטאט אלז אדף דעם לאנד בייא יעדר נמיינדי אין דיווידואליטער אונטרזוכן לאוין זאלט, אומב דאמיט זא דאן הירנאך איינה בעסרי נלייכהייט אין קאנטריבוענדי איין גפיהרט ווערדין מעניטי ולולי התמהמו להתפשר עם בני המדינה, עד שיודע עשרו של איש ואיש ברצון המלכה יר־ה, ומי יודע אם לא הקל מעלינו סך רב הוטל על בני המדינה, אעפ״ב אין אנו צועקים על מה שעבר, ומה לנו לחלוק ולהיות נרצם(?) עם בני עמינו אחינו בני ישראל להקל מעלינו ולהכביד עליהם, אך איכה יכולתם א) בהעתקת ב״י נמצא באן סיפור המעשה מן "בש״ק a' שופטים" עד "בפקודתם" אשר כבר 1 *r.cBnrtב0ג4ד־ דזשבתי ז־־,“דל־ת ב*ד»ד נב"* ליאמש^ב-יאבר 73f־ 315 ^ג«די7־,;"j *<ל־ •*ל־ & 2J-- «דד. <־,