Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 34

(שלה נא ניד תשלחם) שאינו בי אם שליחות שאדם משלה את שלוחו לעשות שליחותועי) ודן ב* שלה [ב]־שת ברגליו®). כי נם זה שילוח והושטה שהנה רבות עטו איש איש לפי ענינו. שלחו באש מקדשך צי. והנה יד שלוחה אלי'«). כל אהד מכל אלה לפי ענינו ומשמעו במקרא ואין אהד מענין הגירושין אך יש בלשון גירושין מתי מעט] [כמו] ושלחה מביתו?). וישלחהו [ה׳אלקים] מגן עדן pp), ועל בן עזבו לשו׳ שילוה שרובו אין לשון גירושין ולקהו ביאור של שילוח דכת׳ נבי ני־ושי אשה ושלחה מביתו שהוא לשון גירושין מפני שרוב שלוח הוא חוזר אחר שעשה שליחותו כמו שילוח זדונה והעורב דנה. ולקחו לשו׳ גירושין דבר שאינו חוזר לרצונו כמו וינרש אותם מאת פני פרעה י). ויגרשהו וילך") שבכולן אין בישות (השולה) [השלוה] לחזור שהנה רבות. וא״ב תירוכין במקום שילוהיץ שהרי שלחה מביתו וגרשה כדפרישית ותרני של נירושין תירוכין י.) ונט פטורין תמי של ספר כריתות. ושבוקין לשון עזיבה מלי עזובה תהיה»). על כן יעזב אישכ). ועוד יש לדקדק אמאי עזבו לי יציאה דכת׳ ויצאה מביתו. והטעם דלא כתיב והוציאה מביתו דמשמע שהאיש מוציאה בגט אלא ויצאה מדעת שמספר לאחר שתהיי מנורשת אז ויצא[ה] מביתו ונוי ובטופסי קדמונים כתב ופטרית ושבקית ותמכית. אמנם בארתי על דדך נוסחאות שלנו שנהוגים בדורותינו [*בצרפת וזה בגלילי]. כדה משה וייטראל. כמו שתקנו בקידושין כדת מיטה וישראל כדאמי פ״ק דכתובות-ו בל דמקדש אדעתא דרבנן מקדיט ואפקעינהו רבנן קידושין מיניה [*גבי צנועות ופרוצות] גבי מאן דמנרש על תנאי כמו כן נם בנט נובל לומר כל מאן דמגרש אדעתא דרבנן מנריט כמו בקטנה שאין לה נט בד׳ אמותיה יטתהיה מגורשת או גדולה נמי [*תהא] מנו־שת אעינ דדי אמות בריטות הרבים או בסימטא דלא הוי רשות האשד. אפייה הו־ מנודשת [*משום דהמנרש אדעתא דרבנן מנריט] דחבמים נתנו לה אותן די אמות דהפקר ב־ד הפקר והוי הצרה ואי לאו כדת מיטה [וישראל] לא מיגדשה דד׳ אמות אינן הצירה אלא מדרבנן. עד כאן בביאור מילות ליטון הגט דברים לא שמעתי ולא קדמני [אהר?] ידעתי לדבי זה. אמנם [על] העמידה הכתוב בנט כגון העומד העומדת וכוי והנהרות והמעינות והבארות שבותבין בנט דיתבה על נהר פלוני וההניבות עם שאר הלבות הנש לא כתבתי וסמכת־ ואסמוך על דברי קדמונינו רבותינו ע״ה [אשר] האריכו והעמיקו. האמנם על לשון היפר׳ והלשון יש לתמוה נתתי את לבי לבארם כפי קוצר דעתי. והרואה בזה ידינני לכף זכות בי לא דעתי לחכם לבבות אלא למי שקטן ממני בחכמה ואבקש מהם ידעוני לכף זכות. שס ד׳ י י ג. y) זו איבו שייך לבאן ובראה שזו הוסבה מן המעתיק. ח) איוב י״ה ה/ צ) תהליש ע״ר ז'• צצ) יחזקאל ב׳ ב׳. ק) דברים ב״ד א/ קק) בראשית ג, ב״ג. ך) שמות י׳ י״א. תהלים ליי׳ד א,. ךן) בב״י זויען עוד נוסף* פה טעם אחר מפני מה אין משתמשין בגט ל׳ שילוח מפני החילוק בין ל׳ הקל ול׳ הבבד וב״ל שבל זה הוא היספה של המעתיק כאשר נראה בעין בשאר מקומות של כ״י הג״ל שר״ש עצמו אוהב לקצר דבריו וסומך - על בה הבנה של הקורא ונותן רמיזת בלבד אבל בב״י הג״ל יש בקצת מקזמזת הרחבות ויתרות להאיר עיני הקורא וללמד ללזמדים בינה ע״ב לא אספתי בל הרחבות האלה בקונטרס זה. א) צפני' ב' ד/ ב) בראשית ב׳ ב״ב. ך) כתובות ג' ע"א. בליק ביאור הגט ממהר׳־ר שמשון קינון.