Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 33

— 29 — לשון גירושין במקום שילוה. ותרני של גירושין תירונץ ב* לא תמצא גבי גירו•»" אשד. [*כי אם] לשון שילוח (כי אם גירושין)"). אגרת שבוקין. משום שהגט כשר על עלה של זית ועל קרן של פרה דלאו ספר הוא קרי לגיטא אגרת. גט פיטורין תרגום של ספר כריתות. ובספרי זקינים לא היה כתוב בו גט פיטורין והביאו ראייה דבגט׳ קאמרי) ולורכי לוי״ו דשבוקין ותרוכין ואילו וי־ו דפיטורין לא קתני. ונר׳ טעמא דידהו משוס דספר תירוכין הוי במקום גט פיטורין. תרגו׳ של ספר הוא גט ותרוכין היינו גירושין וכריתות מתרנמינן פיטורין דהיינו שילוח. עוד טעם אהר למה לא כתבו גט פיטורין משום דפטורין לא משמע גירושין כדתנןה) האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הר• אילו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמי כלום. ותניא') שלחוה שבקוד. תרכוה ה״א [יכתבו ויתנו] פטרוה לא אמי כלום [*ולכך תפסו שבוקין ותירוכין ולא פיטורין]. ואעיג דתרגום של ספר כריתות הוי גט פטורין גבי צווי הבעל לא שייך האי לישנא ומשום הכי שבקוד, להא לישנא הקדמונים. והאחרונים דעתן כך רגט פטורין קאי על ודן די יהוי ליכי כוי דקאי אגט עצמו הוילישנא דקרא ולכך נהנו לכתבו |*דאיתא פ״ק(דנדרים) [דקידושין]") וגם בתוספתא כל הלשונות הללו לשון גט דאמ־ במתני׳ לא יועיל לא יעזב לא ישלה לא יגרש וכו׳ לא יעזב היינו שבוקין לא ישלח היינו תירוכין וכן לא יגרש הוו תירוכין דשילוח וגירוש חד לישנא הוא דכתיב כשלהו כלה גרש יגרש י) ואת בית ישראל לא אשלח ה). והא שאין הגט כתיב בלשון שאר שטרות בפנינו ח״מ בא פלוני ואמי לנו וכו׳ וזה אינו כן (שהמקנה) [שהמגרש] מדבר ולא העדים. טעמא הוי משום דכתיב וכתב ונתן שהמגרש כותב אני פלוני מגרש אשתי פלונית והעדים החתומים וכו׳“). ולכך חותמים אחר חתימתם «עד־ משום שאם לא היו כותבין עד משתמע שהחותם הוא המגרש. אבל בשאר שטרות השטר מדבר בלשון העדים ולכך אין כותבין עד אחר חתימתם רק זכרון דברים וקניין. אע״ג דפעמים קרקע נקנה בשטר אהרי אשר הקניינים נעשין על ידי קניין בעדים נהנו לכתוב [*השטר] בלשון שהעדים מדברים ומעידין שכך אמי המקנה אבל בגט שצריך שיהיה דברי (המקנה) [המגרש] והעדים הותמין אחריכן ומעידין שכך אמר [*המגרש]. ולכך ספר קודם לאגרת,) דספר השיב טפי מאגרת דספר הוי לשון עברית ואגרת לשון ארמית. ויש ליתן טעם למה עזבו רבותינו לישנא דקרא | *דהיינו שילוח דכתיב] ושילחה מביתו ותפשו לש׳ גירושין כמו ותרוכית [*ספר תירוכין] וכן בבל מקום במשנה ובנמ׳ [*תפסו לשו׳ נירושין ולא לש׳ שילוחין]. ונראה משום דשילוח משמע שתי לשונות האחת בשלוח אדם חבירו או שלוחו ושב אליו לרצונו וזהו רובו של מקרא [*כמו לא שלה יעקב את אחיו:). שלחה את הנערא. ידי׳ ליתד תשלחנה«). שהיא לש׳ הושטה וכן ותשלח את אמתה') גן;) נראה כוונת הדברים: התורה אמרה "ושלחה" דלכמים הרגילו לומר במקלם שלנח אשה ל׳ גרוש, ותרג' של גרש הוא הרך לפיכך העמדו בראש מלתי תירוכין. ך) גיטין פ״ה ע"ב. ה) שם ס״ה ע״ב. ר) שם. וו) קידושין ה' ע״ב נתן לה ואמר הרי את משולחת וכו/. ץ) שמות י״א א/ ח) שם ה' ב/ רן) כל, מ' מעידים שאמרתי כן. ר) כלוט׳ שכותבין בתהלה ספר תיתכין ואח״כ אגרת שבוקץ. כ) בראשית ט״ ב ד/ ל) שם מ״ג ח/ $) שופטים ד' כ״ו. י) שמות ב׳ ה׳ זהו כפי המדרש נשתרבב אמתה.