Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 32

— 28 — דהלבה בחבמים ובן סתם לן תנא דמתניתיך) כוותיה הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכ״נ ונדושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר ולבל מי שיש בו קידושין אפי׳ בעבירה פסול). ועוד איצטריך לאפוקי שאין דעתו לומר שתהא מגורשת ממנו ואינה מותרת לכל אדם דבכה־נ הוי ריה הגט כדאמרינן (בהחולץ) [בהמגרש]ק> ואשד. גרושה מאישה אפי׳ אינה נדושה אלא מאישה [*בנון דאמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לבל אדם]. ואנש לא ימהא בידיכי מן יומא דנן ולעלם. לאפוקי מדר׳ יוסי דאמי זמנו של שטר מוביה עליוח דלדידיה לא צריך למימר מן יומא דנן דכבר בתב זמן בגט. ולעלם. לאפוקי מדבעי רבא היום אי את אשתי ולמהר את אשתי מהוע* וביוצא בזה. יש לפריט לומר שאין תנאי זה בגט ולא תנאי אחר ימו הרי זה ניטך אם לא באתי מבאן ועד ל׳ יום וביוצא בזה [*אם היה בא בתוך הזמן לא היתד. מגורשת אפי׳ אם מת באותן הימים ובו׳]. ובנוסחאות קדמוניות כת׳ ואנש לא ימהי בידיבי מן יטמא־ בלומי מן בהי בחסרון גט זה שלא יהא גט גמור אבל מ׳ימ אסורה בקרוביו אבל אין זה מהמת הסמן |*כלומ׳ אע־ג דכתב בגט לכל נבר דיתצבייין ה־פ זה הנט אין בו שום תנאי ולא שום דבר אחר] שתמנעי מלהינשא ל־בי לכל מי שתרצי. והדי את מותרת לבל אדם. זהו נופו של גט כדתנןא> נופו של גט הרי את מותרת לבל אדם ר־י אומי ודן די יהד ליבי מינאי [וכוי] ולבך אנו בותבין בל שני לשונות לשופרא דגיטא ואע״ג דהלבה כרי יהודה.. ובן משמע מדשקלי וטרי אמוראי אליביה דאט׳ אביי -) מאן דבתב ניטא לא ליכתוב ודין בירד אלמא דהלבה כר״י. א״נ אפי׳ לת״ק סבירא ליה דכותבין והרי ובו־ ודן די יהוי ליבי מינאי ובו׳ אלא דלא הוי נופו של נט (כמו) (*שהרי במה יפויי׳ ולשונות ייט בנט ופשימא דלא פליג בהו ת״ק]. ודן די יהוי ליבי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין ונט פטורין. מדב־ ומניד אל העדים את אשר עיטר. ועתה מבאר יטדעתו לגרשה בגט זה ולא (באמרי פיו) [* בדברים בעלמא] והתורה אמרר. ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אהר כורתה. ולכך קאמר ודן די יהוי ליבי בלוט׳ זה הנט ואפי׳ הנייר שלך כדאיתא—) הדג והנייר שלי אינה מנורשת ומוקי לה כרבי דאמרג) בל האומר על מנת(במו)(באומר] מעכשיו דמי והילכתא כוותי׳. ומפרש והגט מהו. (ומפרש) ספר ת־ י־ ו בי ן. לישנא דקרא ספר כריתות. דכריתות ר״ל דבר הכורת בינו לבינה דהוי ת־דובין. משלה ומנרשה מעל פניו ועתה כותב כל הלשונות יטל גט הכתובי׳ למעלה לומר בגט זה אני רוצה שיתקיימו כל התנאים הכתובים למעלה ולא בדברים. ובטופסי קדמונים אין כתוב והרי את מותרת לכל אדם ונראה טעמא דידהו דס״ל הלבה בר־י. אך צריך ליתן טעם למה שינה הסדר תירוכין שבוקין פיטורין ושינה מכל הסדר למעלה, נראה הטעם דנקט ספר תירובין לייטנא דקרא ספר בריתות ותרובין לשון שילוה לייטנא דקרא ושלחה מביתו. ורבותינו הרגילו צ) שם פ״ה ע״א. ק) שם פ״ב ע*ב. ך) שם ע״ב ע״ב. ש) שם פ״ג ע״ב. ת) ע' שם ע״>ז ע״ב• א1 שס פ״ה ע4א• ב) ש= ע״ב* בב) שם ע״ד ע״א. ן;) שם ב' ע״ב.