Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 31

—?2 — צביתי ברעות נפשי בלא אניסנא ושבק, ופטרית יתיפי ל י כי־ אנת א נ תת י י). צביתי [*ברעות נפשי] פי׳ גט זה אינו מעושה שאם היה מעושה ונתנה בעל כרהו [*הגט] פסול כדאי' במתני׳ ט). בדלא אני ס נא כלוט, לא אנסו אותי עד שאמרתי רוצה אני ראם כן היה פסול רק באותן שאמרו נופץ אותו להוציא. ותרובית ו שב קי ת ופטרית צריך ליתן טעם למה לנו לכפול הדברים והא בתר הבי איכא בהאי לישנא ובדו פטרית ושבקית. ועוד מאי וי״ו דשבקית הליל (צביתי) [*שבקית] ובר או צביתי למשבק ולמיפטר. ועוד מאי שנא דהכא כת׳ ושבקית והדר ופטרית ובתר הבי פטרית והדר ושבקית. ונ״ל דהא דאמי [*הבא] צביתי ושבקית וכוי לא הוא ביאורו לומר שעכשיו הוא פוטר אותה דהיינו דקאמר בתר הבי אלא מספר איטר בשכבר מצא בה ערות דבר [*לב״ש ולב״ה הקדיחה תבשילו] או עשתה דברים אשר לא ישרו בעיניו ולבך (מקדים) [מקודם?] הניח אותה וזהו ושבקית ואחר •טעזבה נפטר ממנה שמבאן ואילך (מחולק׳) [מסולקת] ממנו [*ואמנם באדם שנפטר ויצא] וזהו פטרית תרגום של כריתית. ותרוב־תגרשה מביתו [*על אודות ערות דבר אם מצא בה ערות דבר [או לא מצאה הן] בעיניו לביד,]. ולבך צריך לכתוב [ותרונית] ב* צריך לכתוב בנט טעם למה מגרשה כי לכתהלה אפור לגרש את איטתו אם לא עשתה עמו שלא כהוגן. וכן משמע פ׳ (ק,) [ט׳] נ) דניטין א״ל רב פפא לרבא לא מצא בה [לא] עדות דבר [ולא דבר] מהו אייל מדנלי רחמנא נבי אונם כר עד מכלל דעד השתא מאי דעבד עבד משמע דווקא דיעבד אבל לכתהלה אסור [*ובן פסק הרב אלפסי]. ולבך פטר׳ ושבקה מאותה שעה משום לא תחרוש כדאמ׳ ליה רב משרשיא לרבא ס> בדעתו לנרשה ויושבת תחתיו ומשמשו מהו קרי עליה אל תחרוש על ריעך רעה והוא יושב לבטח אתך. ע) ובדו פטרית ושבקית ותרובית יתיכי ליבי די תיהוויי[י]ן רשאה ושלטאה בנפשיבי למהך להתנסבא לבל נבר די תיצבייין. וכדו. עתה מדבר ממד, שהוא עושה [*עכשיו] שמגרש את אשתו ולבך פטרית קודם שבקית. כלוט׳ אני נפטר ממך לגמרי ונכרתת את ממני [*ונפטרת ממני] תרגום של כריתות פטורין. ושבקית. בלוטי אל תאמרי שאני פוטר אותך עד זמן ידוע או בתנאי במו על מנת של תלכי לבית אביך לעולם דא־כ לא היה מניחה (ו)עזובה לגמרי [*אף] כי [*הוא היה פוטר אותה עכשיו] אך לסוף הימים תחזור אליו אם תלך לבית אביה [*ואם כן שאמר אליה כך אינה מגורשת כדאי׳ הרי זה ניטך ע״מ שלא תלכי לבית אביך לעולם [אינה מגורשת] ואין זה כריתות] ותרוכית. כלוט׳ אחר שפטרתי ושבקית אותך הנני משלחך מביתי. די תיהוייין רשאה ושל ט אה בנפשיכי וכד לאפוקי מי שמגרש ונותן לה רשות להינשא לכל אדם חוץ מפלוני דא״כ פסול [*כדתניאפ) הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ר״[א] מתיר וחכמים אוסרים לכך צריך לפריט לכל גבר דתיצבייין ל) בכ״י זויען מביא בכאן את נוסה הגט מן דיתבא וכל'עד מי מעינות. מ) גיטין פ״ה ע״ב. שם צ' ע"א. ס) שם. y) בכאן מביא כ״י וויען נוסה הגט מן דהוית אנתתי עד די תיצביין. ת) גיטין פ״בע״א.