Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 26

— 22 — למיהש פסול אפיי אם אתא קילקול בדבר. וכיוצא בדבר דל בהרהקת יעני שימין דאפי־ אם לא נעשה בהס זיוף כיון שיוכל לבא לידי זיוף פסול. ולדבר זד. מצאתי סעד לדברי בתוספו׳ רבינו יצחק בר מרדכי י) אבל רבי׳ אבץ מ־כ כתב בספרו דל כיון דטעמא דשני שיטין דילמא מזייף באחת השימין וחוזר בשיטה שנייה דהאידנא דבתיבנא וקנינא וכוי בסיום השטר ולא מצי מזייף אלא א״כ ימהוק הכל אי הדנא דלא נמהק בסיומא אפיי אינה הרחקת ב׳ שיטין כשר. ואין נראה לי כלל דאכתי איכא למיהיט (לדילסנייז) לדילמא נייז לכולי שטרא וכתיב בהד בי שימין מאי דבעי וחתמי סהדי. ותו דהא קתני פסול בםתמי ואע־נ דקאמי דילמא זייף וכתיב (הלא) |הוא| הדין דחיישינן לנייז. אלא משום דבעי לאקשויי בשיטה אחת נימא דילמא זייף דאני־ז לא מצי לאקשויי דהוא בשיטה אחת. ומה שפרש״ק יי) דהיחיק בי שיטין פסול היינו דווקא כשאין כתוב בה יטריר וקיים. אין נראה דאכתי היישינן לדילמא נייז כדפרי׳. ואפי׳ במקושר לרב הונא אם הדחיק בי שימין פסול. ובן פר־שם דהאי דצדיך לחזוי־ מעניינו •טל שמר דווקא בשאין (כתבו) |כתוב בו| שריר וקיים שכיון דזימנין לא כתבי ליה יש לחוש. ובן כתב רבי׳ יצהק בי מרדכי זצ״ל. אבל בזמן הזה דבבולהו כתבינן שריר וקיים דל דכש־ אם לא הזר מעניינו •טל יטטר. ולפי שימתינו דהיישינן לנייז עדים החתומים בכתובה צריבין להזהר שיחתמו או אצל יטריר וקיים בלא הרחקת שני שימין או אם הותמין אהד השושבינין כמנהנינו יזהרו •טלא ידהו בין השושבינין לעדים בי שימין הלק ואם הרחיקו פסול. ומיהו נראה דבכתובה ליכא פסידא כמו בשטרא דאבתי נובה בתנאי ב״ד ורפי־א. (?) חוזרני לעיל ׳־אין לחוש לקיומין ולתלויות דשיטה אחרונה. דמה שאין למידין מיטיטה אחרונה משום דחיטו יטמא יכתוב דבר הדש בהרחקת שיטה אחת מאי דבעי דבר שאין שייך ליטטר העליון כגון ראובן לוה משמעון מנה ונייז ליה מעילאי או אפיי לא נייז איכא למיהש להא אבל כשמקיים תלוייה או מחק בשיטה אחרונה ליכא למיהיט לדיז דהא כהי |ד|תיבה דלעיל דעל המחק שריר וקיים ואותה תיבה היא למעלה משימה אחרונה ואי נייד יוודע זיופו ולמיהק נמי ליכא למיחש דכל זה ניכר הילכך ליכא למיהיט כדפרי׳ נמי לעיל. ואם הרחיק שיטה ומהצד. פיטיטא דבשד ודל דה״מ כגון יטסיים יטריר וקיים באמצע שיטה והניח הלק הצי שיטה ועוד אחת שלימה ושוב בשלישית חתמו דהוה ליה בי מזייף ליה הוא בשיטה ועדיו בשיטה אחרת דפסול ואינו דומה לבי שימין אבל אם סיים שריר וקיים בסוף שיטה והניח שיטה והצי הלק פסול דגייז ליה וכתיב מאי דבעי בשיטה דהתימי עדים והוד, ליה הוא ועדיו ביטיטה אחת. ויש להבין משם דהא אמרינן שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול ה״מ הבא בשני שימין ולא התחיל מתהילת שיטה הראשונה אלא מאמצע הקלף שכננד חתימת העדים שלמטה דפסול. דאם לא נאמר כן עדיין יש ך) הוא ר, יצחק בר מרדכי (ריב״ם) מריגנשפורג תלמיד ר״ת זמובא במרדכי ב״ב פ״י וע' שם במרדכי שמביא פלוגתא זו בין ראב״ן ובין ריב״ם וראב "ה על א1חת ריבם ע׳ ס׳ ר״אבי״ה קס׳י׳ד ס״ק א. קס״ב ס״ק ג״ד מן מתו' הים נתן דע שביצר ובשער הגייולים בס' ראבי״ה שהביא לדפוס קראקא תרמ״ב. ןק) צ״ל רש״ם וע, ב״ב קם 'ב ע״א רשב״ם ד״ה הרחיק את העדים.