Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 23

— 19 — כדפרי׳ לעיל וכדאיתא בפ״ד אבות נזיקין«) מיהו מתקנ־ רבנן סבוראי אפי׳ ממטלטלי ריתמי כדפרי׳ לעיל. ועיקר שניתקן זה מדנרסי׳ בפי מי תומת ת) ההיא מתנת־ דכת׳ בה בחיים ובמות אמי רב הרי היא כמתנת שכיב מרע ושמואל אט׳ הרי היא כמתנת בריא אמרי נהרדעאי הילכתא כוותיה דרב אט׳ רבא אי כתב בה מחיים קנה אמי אמימר לית הילכתא כרבא ואגב ההוא ל־ שנא דמתנה תיקנוהו לזה הלשון גם בכתובה ומיהו אין פתרונם שור׳ אלא כדפרי׳. ועיקר מן יומא דנן ולעלם כדנר׳ בפ׳ המגרש») אתקין רב בניטי איך פלוני בר פלוני עד מן יומא דנן ולעלם ואמי מן יומא דנן לאפוקי מרר׳ יוסי דאמ׳ זמנו של שטר מוכיח עליו ולעלם לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן ואי קשיא לך הא פסק רב כר׳ יוסי בם׳ יש נוהלין =) תריץ הא לכתחילה הא ריעבד אינמי בממון הקילו ובגיטין ההמירו משום איסור אשת איש. וכן נמצא בתשו׳ הגאונים. ורשב״ם פי׳ בתשובותיו דוודאי הילכתא כר׳ יוסי אבל לאפוקי בגיטין דהיינו טעמא שזמן^שבראש הגט אינו מדברי המגרש ואמירת פיו הוא הספר הכורתה ומתחיל מאיך אנא פלוני פטרית הילכך לא יועיל מה שזמן מוכיח בראש הגט הואיל ואינו בת׳ בעיקר אמירת פיו ולאפוקי ה״פ לאפוקי מסברת ר׳ יוסי האמור לעניין מתנה כי הסברות בגט ובמתנה מופלגות. ולאו משום דלית הילכתא כוותיד׳ג) ודכוותא דמצא [תמצא?] לאפוקי בם׳ הזורק ל) כמו שכת׳ גבי ספינות קשורות. ואחריות שטר כתובתא דא קיבל עליו ר׳ פלוני חתן דנן כחומר, כל שטרי כתובות העשויין כתיקון חכמים דלא כאסמכתא ודלאכ טופסי דש ט ר י. כדגרסי׳ בחזקת הבתים י•) אמי(רבא) [רבה] אקני לי׳ מטלטלי׳ אגב מקרקעי וכו׳ אמי רב הסדא הוא(שכת׳ ביה) [דכת׳ ליה]דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אלא כחומר בל השטרות, פי׳ רש״י משום דכל שיעבוד דומה לאסמכתא אם לא אפרע לך תיגבה מכאן הילכך צריך לכתוב בפי׳ לאלומי־ לשטרי׳. ורבי׳ זקינו [זקיני?] מ״כפי׳הוא דכת׳ ליה דלא כאסמכתא כלום׳ דלא כתב בלשון אסמכתא כך הריני משעבד לך מטלטלי אגב מקרקעי לגבות מהן חובך דהא לאו אסמכתא הוא. ומשום שעשוt רבנן סבוראי תקנה לגבות ממטלטלי הכתובה וכן לבעל חוב הוצרכו לכתוב למהר כמו מטלטלי אגב מקרקעי. ומיהו אנב וקני לא כתבינן בהדיא כדי שיוכל הבעל למכור מטלטלין בלא אשתו ברפרי׳ לעיל. ודל שבשטרי מתנות או במכירת קרקע לא צריך למיכתב דלא כאסמכתא אלא בשטרי שיעבוד ודדמי לאסמכתא ואגב שטרי אגב ושיעבוד הנהיגו בכולם לכתוב ואף כי לפי׳ זקיני לא היה צריך לכתוב בפי׳ אף בשטרי שיעבוד אלא לשופרא בעלמא. ובן משמע מפי׳ רשב״ם זצ״ל. טופסי דשטרא הוא דבר שאין עיקר השטר תלוי בו כמו י£י) ב״ק י״א ע״ב. p) ב״ב קנ״ג ע״א. א). גיטין פ״ה ע״ב בגט׳ דיק גרסיגן דבא והמחבר גרים רב לפיכך מקשה מרב וע' גיטין ע" ב ע״א תלם' ד״ה הבי שגורסי׳ רב ומקשין ותירצו דאית דגרסי רבא• ת) ב״ב קל״ו ע״א וע' פי׳ רשב״ם שם. ג) ופירשב״ם על ד,גמ׳ תמה למה שמחלק המהבר בין גט לדיני ממינות. ך) שבת ק״א ע״ב דמצינן שם שמואל לאפוקי מדגפשי׳ ובי, כלו' אם שמואל מתיר בסרבל שדאי לקישור של ספינות ליתא לאקשויי עלי׳ מטומאה שמצריך שלשלאות של ברזל מדטעס ששייך בטומאה אינו שייך בשבת. ך׳) ב״ב מ/ ע״ב.