Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 21

— 17 — מני ר׳ מאיר דאם׳ מטלטלי משתעבדי לכתובה. אלמא אע״ג דהבעל והיא דדים פריך מטלטלי נינהו והוצרך להעמיד כר׳ מאיר. ובי אמי מיניה ואפי׳ מגלימא דעל כתפאי ה״מ בבעל הוב. ואי (אייתי את) [אית] לי׳ קטלאות ונזמים וכל דכוותייהו וכת׳ לה בכתובתה ואיתינהו בעינייהו אפי׳ איתנהו ביד הבעל מנבינן להו מיניה דבעל. מעתה אין הרין להעביר מבעל חוב שזוכה בהן מכח התלמוד וליתן לכתובה שאין שורש זכייתה אפי׳ מחיים אלא מתקנת גאוניב ואיכא למימי דכה״ג לא תקון. והדין השני הוא שהמחוייב מת ובאו שניהם לגבות ממטלטלין שאין בהן אלא כדי הספק לאהד דין הוא שיחלקו שניהם כל אהד לפי חובו לפי שאין כתובה ובעל חוב במטלטלי׳ לאהד מיתה אלא מתקנת גאונים לכך זוכין חלק כחלק הכל לפי החוב נוטל כל אהד לפי חובו ואין בזה תורת מוקדם ומאוחר ׳מאין דין מוקדם ומאוחר במטלטלין. ובכל אילו שהזכרנו שהאחד קודם לחבית בגבייה אינו גובה אלא בשבועה כדתנ׳ מי שהיה נשוי ד׳ נשים י) הראשונה קודמת לשנייה ונו׳ ורביעית נפרעת שלא בשבועה דכל השאר יש עליה שבועה וקיימא לן לוה ולוה וחזר וקנה יחלוקו. נ־ל דבל אהד לפי חובו. מקצת אילו דברים למדתי משער רב יצהק אלפס זצ״ל וסדרתי וקצרתים עם קבלתי. י ש מ ע הכם ויוסף לקח כי הפלא ופלא הוא ביון דשיעבר בכתובה לאשתו דקנאי ודקנינא דאית להון אחריות ודלית להון אחריות אם בן בבור היאך נוטל פי שנים משיעבוד כתובה אחרי מותו הלא ראוי הוא ולא מוחזק וא׳ב בטלת מכל אדם ירושת בנו הבכור מרסי׳ בם׳ חזקת הבתים»> הני זיהרורי דזבין ארעא לטסקא זבינייהו זביני. וה״מ לטסקא אבל לכרגא כרנא אקרקפתא דגברא מונח רב הונא בריה דרב יהושע אומי אפי׳ שערי דכדא משתעבדי לכרנא ופרכינן א״כ בטלת ירושת בנו הבכור פי׳ מאותו האיש דהוה ליה ראוי ומהדר תלמודא אי הכי טסקא נמי אלא מאי אית לך למימר דיהיב טסקא ומית ה*נ דיהיב כרגא ומית. פי׳ נתן בבר בתחלת השנה ומת מיד פטור עד סוף השנה והוה ליה מוחזק כל שנה זאת שאינו משועבד למלך. ויש לחלק כיון דלמלך משועבד ודינא דמלכותא דינא יש בדין ליטול באיזה קרקע שירצה והוד, ליה מוחזק למלך עד שיפרע. מה שאץ כן בשאר חובות דאע׳יג דנכסוהי דאיניש ערכין ביה מ׳־מ כיון דלא יתבע מן הערב תהילה שהוא מן הקרקע בדאמ׳ בפי גט פשוט ט) גבי ההוא דיינא דאהתי למלוה בנכסי לוה מקמי דתבעי׳ בב־ר וסלקי׳ רב הנן מהאי טעמא א״כ מחוסר גוביינא א״ב הוד, לי׳ מוחזק תדע דהא הבא נבי טסקא זבינייהו זביני ולא הדרא למרייהו וגבי בעלי חוב ושומא הררא לעולם. וזה נראה עיקר. וראיתי בשם ר־ת זצ׳ל בספר הישר וזהו לשונו שתירץ איכא למימר הכא מאי דאט׳ שערי דכדא משתעבדי נכסי דאית לי׳ השתא ודאית בעין משום הכי מקשי ליה הוד, לי׳ ראוי דד,כל בעין הוא אבל לא משתעבדי לכרגא מאי דעתיד למקני האי לא הוד, ראוי לבכור אבל גבי כתובה דמשעבד לה מאי דעתיד למיקני וכתב לה לא פריך ץ) כתובות צ״ג;י״ב. ךן) ב״ב ג״ה ע״א. $) ב״ב קע״ד ע" א. 2