Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 20

16 — ולפי מה שהזכרנו אס יזדמנו כתובה ובעל הוב על ראובן ובאין לגבות את הנמצא בין מחיים בין לאהר מיתה מיתהלק הדין על שני דרכים. הדין ד.א ה ד הוא שנמצא ביד המהוייב קרקע ומעות ויש בהם ספק לגבות המלוה והכתובה דין הוא שימול המלוה המעות והאשה קרקע כדאט׳ בפי הכותב יי) אמ׳אמימרמשום דרב המא האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב ובו׳ א) ואם אין לו אלא. קרקע נובים שניהם מן הקרקע לפי שאחריות שניהם על הקרקע מחיים ונם לאחי מיתה. ואם יש לו רק מטלטלין שניהם נובין מהם הואיל שיספיק להם לפי ששניהם ראויין ליטול מטלטלין זה מכה התלמוד וזה מכה הגאונים שבעל הוב מחיים נובה ממטלטלין מכה התלמוד ולאהר מיתה מתקנות רבנן סבוראי ובעלת כתובה בין מהיים בין לאחר מיתה אינה נובה ממטלטלין אלא מתקנת נאונים דאמי רבא הילבתא ממקרקעי וכוי. והדרך השני במקום שלא ימצא ביד המחוייב אלא כננד האחד או לכתובה או לבעל [הוב] מתחלק לשני דינין. האחד אם זמן אהד מוקדם ונמצא ביד המהוייב קרקע יטול המוקדם והמאוחר יפסיד דהקודס בשטר זוכה בין מהיים בין לאחר מיתה בדתנ׳ מי שהיה נשוי ב) וכוי עד ובן בעל חוב ושני לקוחות וקיימא לן בעל הוב מאוהר שקדם וגבה מה שנבה לא נבה י״מ u דדי״מ במקרקעי אבל במטלטלי מה שגבה גבה. ו רב נא יצחק האלפסי זצ״ל פי׳ פלונתא ד ב ע ל חוב מאוהד שקדם וגבה בדרך אהדת יפה ועת לקצר. הדין השני במקום שזמנם שוד, דין הוא שיטול בעל חוב את שלו משלם (כולו) והמותר ינתן לאשה בכתובתה ואם אין שם מותר יוצאה ריקנית כדאמ׳י) אט׳ אמימר וכר עד אי ליכא אלא חדא ארעא וחזיא להד מינייהו לבעל חוב יהיבנא לאיתתא לא יהיבנא דיותר משהאיש רוצה לישא ובר זה הדין שפסקנו דווקא במקום שימצא קרקע ואין בו אלא פירעון אהד מהם אבל אם ימצא בידו מטלטלין ולא יספיק אלא לאהד מהן יש בו שני דינין. הדין הא ה ד הוא במקום אשר המהוייב חי דין הוא שיגבה כעל חוב את חובו ואין לבעלת כתובה שום חלק באותן מטלטלין בין שתהא מוקדמת בין שתהא מאוהרת לפי שבא בעל חוב לגבות מטלטלין מיה התלמוד כדאמ׳ מיניה אפיי מנלימא דעל כתפי׳ וכתובה אין דרכה במטלטלין אלא מתקנת הגאונים. ואע״ג דאנו בותבין בכתובות אפיי מנלימא דעל כתפאי זהו מתקנת רבנן סבוראי דאפי׳ מחיים בשנירשה קפסיק רבא הילכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה בין לפרנסה בין למזונות ולא אשכהן תנא דאמי מטלטלין משתעבדי לכתובה חוץ מד׳ מאיד וד,׳נ אשכחן בד,"נ ומייתי דאי׳ מדנרסי׳ בפ׳ ד,אומ׳ לחבירו יי> שנים שבאו ממדינת הים ואשד, עמהם וחבילה עמהם זה אומי זו אשתי ובו׳ י) עד הא!p) כתובות פ״ו ע״א. א) ואיתא שם: ואיה ליה ארעא זאית ליה זוזי לבעל חוב מסלקיגן ליה בזוז* לאשה מסלקינן ליה בארעא• ב) כתובות צ׳ ע״א. ג) ע׳ שם תום' ד״ה שמע. ך) שם פ״ו ע״א. יק) קידושין ם״ה ע״ב. ו) דאיתא שם: זו אשתי וזה עבדי וזז חבילתי וזה אזמר וכו' ואשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן ההבילה וכו'.