Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 16

! ויש בותבין מבית נשא. והוא לשון התלמוד ואפי׳ היא יתומה מאב ואם נקרא בית אבוד. כדאט׳ בם׳ בתרא דניטין =) הר• זה נטך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה בריתות. ואי לאהד מות האב לא הוי בית אביה א״ב הוד. ליה למיהוי נט דאמ׳ רבא בל ימי היי והי• פלוני ה״ז נט דליי מיית מקיים תנאיה אלא ש״מ דלעולם הוי בית אביה ובתי בתמר שב• אלמנה בית אביך י) ובבר שם בן נה מת שדדה בהן ואביה דבת׳ הוציאוה ותשרף. דהנעלת ליה. פי׳ שהכניסה לשון הנעל קדמוהי דדניאלמ). ונדוניא לשון מקרא לבל זונות •תנו נדה ביהזקאל נ). בין בבסף בין בדהב בין בתבשיטין במאני דלבושא בשימוש ערס א המשי ן ליצרי ן. הם מצעות ברים וכסתות מאני תשמישי ערסא. ומפני שמקבל עליו הבל באחד באחריותו אפ" מאני דלבושא בתורת נבסי צאן ברזל להב• בשפורעין את הכתובה אט׳ בסוף פ, נערה שנתפתתה =) אלמנה רב אמר שמין בל מה שעליה והילבתא ברב כדאמי לגבי ■עובדא דלכלתיה דבי בר אלישיב דשמו לה בל מאני דלבויטא. ואע״נ דתנן בערכין ע) אהד המקדיש את נבסיו ואחד המעריך [את עצמו] אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ובו, הא דדדנן לד. פ) ואמר כי אקני לה ארעתא למיקם קמיה ארעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה. ובפי הנוזל קמא «) מייתי לה ומפר׳ טעם ר, אבא כל המקדיש נעשה כמי שהקנה בו׳ ותנן בפ׳ מציאת האשד. קי פסקה להכניס לו אלף דינר וכוי ובל דין שומת צאן בחל מפרש התם. והאחריות על ההתן כדתנן בפי אלמנה לכהן גדול יי הכניסה לו עבדי מלוג לא יאבלו בתרומה בו,, מלוג כמו מולנין את הראש. שרק הפירות שלו והקרן שלה כזה שמעביד שער הראש. והשומא דידה שנינן בננד השום בו׳ הוא נבסי צאן ברזל תדע דנר׳ ביבמות פ׳ אלמנה®) איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כליי אני נוטל בו׳ אלמי דקרי ליה שום ותו דנבסי מלוג אין צריך שומא כי אם מתו מתו לה ולבעל יש רק הפירות ואמי רב אמי רב נהמן הלכה כרב יהודה ואט׳ רב יהודה הכניסה לו שד בלים באלף זוז ושבהו בו׳. וצבי ר׳ פלוני החתן ואוסיף לה מדיליה חמשין ליטרין. נם זה הוא מנכסי צאן ברזל באחריותו כאילו קיבל הכל מידה כדתנא בפי מציאת האשד. ״) מד. שהחתן פוסק הוא פוסק פחות חומש כי כן דרך להעלות בשומא מפני כבוד בני החופה. סך הבל מאה ליטרי כסף. סך לשון סכום וחשבון כ'דמפ׳ בם׳ לא יתפור א) סך מקרי דרדקי כיה. ומה שהורגלו לסכום משום שפעמים המשין בסוף שיטה ואתי לזייפי ולשוויי המשה בדאמ׳ בפ׳ גט פשוט ב) אמר אביי (מל׳ ועד כ־) [מג׳ עד י׳] לא ליכתוב(איניש) [בסוף שיטה] דילמא מזייף וכתיב ואי איתרמי j) גיטין פ״ג ע״ב. ל) בראשית ל״ה י״א. מ) דניאל ו'י״ט, י) יתזקאל ט״ז?'׳'ג. ס) כתובות ג״ד ע״א. ע) ערכין ב״ד ע״א. ס) כתובות נ׳׳ד ע״א. צ) ב״ק ק״ב ע״ב. ק) כתובות ס״ו ע״א. ך) יבמות ס״ו ע״א. ש> שם" ך$) כתובות ס״ו ע״א. א) ב'׳ב כ״א ע״א. ב) שם קס״ז ע״א. 4