Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 15

— 11 — ב:מ׳ ות״ר המוציא שטר הוב על הב־רו •כתוב בו בבל :וגה ממעות בבי* וכר־ עד כתוב בה כסף סתם מגביה בכל (מקום) [מה] ימי רצה בה שאין כן בכתובה ודלא כרשב״ג דאט׳ כתובה שנוי) כאן. ויש שפוסקים כרשב״ג דכתובה דאורייתא ולשון כתובה מוכיח כן דכתוב בה דהזי ליכי מדאורייתא. ומזונייכי פי' שאירה, וכסותייכי פי■ כסותה. וסיפוקייכי כדתנן ונותן לה מעה כסף לצורכה ומיטה ומפץ וכר. ומיעל ע ליי כ י כ א רה כל ארעא פי׳ עונתה ולישנא דקרא ואיש* אין בארץ לבא עלינו כדרך כל הארץש>. ויש שכותבין ו אי ע ל לוותיכי בדכת, ויבא אליה ותהר לו"). ולשון תלמוד בא עליה, וצביאת פלונית דא והוות לי לאנתו. אבל בדלא אניסנא לא שמפורסם וידוע לכל. ואף כי הוא מעשה ב״ד מ״מ וצביאת כתבינן לאפוקי מעובדא דנרשא) דהטפי מיניה כראותבוה אבי כורסיי׳. ודכוותי׳ אמרינן בפי שנים אוחזי;-> שכן כותי מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי וכוי עד וצבי זבונה דנן וקביל עלוה. תניא k שארה אילו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכל(ה)[ו| שאר עמי י) כסותה כמשמעה וכר תנא רב יוסף שארה וו קירוב בשר שלא ינהג בה וכר. תנן בפי אע״פיז) המשרה את אשתו על ירי שליש וכר עד בד־א בעני שבישר׳ אבל במכובד הכל לפי כבודו. וקיימא לן דעולה עמו ואינה יורדת עמו. וקיימא לן דמותר מזונות לבעל מותר בלאות לאשה להתכסות בהם בימי נידותה. ואם מוען הבעל שאין לו ואין יכול לטרוח יבדקו ב׳־ד שבעירם אם הוא מן הרמאים אם לאו ויכולים להשביעו ׳»אין לו במה לפרנסה ולזונה כל לי יום וכן בשאר חוכרת. אבל ראיתי בשערי ר׳ יצחק האלפס זצ״ל שית׳ הדיינים נהנו להשביע כל בעלי הובות כל לי ולי יום ולא יתכן (אם) [אלא] משביעין אותן בפעם אחת כן אם יי» לו עתה מיד ׳»יפרנס או יפרע למלוה. אם אין לו עתה כשיהיה לו יותר מכדי פרנסתו שיפרע. ושוב לא ישבע יותר. אם יעידו שכיניו שיש לו יכפוהו בסילוא דלא מבע דמא ואל יתהלל שם שמים בפרהסיא לישבע. ואם ברה דינו מפורש בפר׳ ׳»ני דייני נזירותי) מי ׳»הלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו הנן אומי איבד מעותיו והכי הילכתא אבל לוותה ואכלה חייב לפרוע וכגון שעל ידי עדים לוותה ועל פ* דייני העיר שלא תערים בדבר. ודין עונה מפורש בפי אעים י) דתנן המדיר את אשתו מתשמיש המיטה ב־ש אומרים שתי שבתות וכוי ובבראשית רבה ") אסמכוה אקרא בפי וישלה יעקב. ויש הרבה דברים שמתנאי ב״ד ואין רגילות לכתוב כנון קבורתה אם תישתבאי איפרקינך וכוי ואני ראיתי כתובה שהובאה מארץ ישר׳ והיה כתוב בתוכה. ודין נדוניא. יש כותבין ודא נדוניא ושונין כי לשון זכר הוא כדאמ׳בפ׳ איזהו נשך“) ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוד. לסוף זל נדוניא. ובפרק נערה י) נמי נרסי׳ זל נדוניא ולא קאמי זלה. וזהו נדוניא דדינעלת ליה מבית אבוד» ך) בגמ,: כתובת דאורייתא. ש) בראשית י״ט ל״א. ח) שם?1"ח י״ה. א) יבמות ק״י ע״א. ב) ב״ם ט״ו ע״א. ע) כתובות מ״ז ע״ב. ך) מיכה ג, ג/ ה) כתובות ס״י ע״בי ו)שםק״ז ע״ב. ן) שם ס״א ע',ב. ח) בראשית רבה ע״ו ז' ונרמז בירושלמי כתובות ת׳ ח,. ט) ב׳'מ ע״ד ע״ב. ר) כתובות ג״ד ןן״א.