Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 13

9 וצברתי ברעות נפשי ימלא באונס וכד ו ע) (אט׳ לי) הוי לי לאינתו ונם לא כתביני וצביאת פלונית דא בדלא אניסנא בדכתבע׳ בשטרא אע״פ שאונס הוי קילקול בשניהם במתנה ובקידושין כדנרסי׳ בפ׳ חוקת דגתיספי הלבה (עדים) [אריס] אין לו חזקה (הלוה) [תלויה! וקדיש ואיקדישא קידוש(י)[ו] קידושין. [מר בר] רב אשי אומי [באשה ודאי|(אין קידושיה) |קיהישץ לא הוי|(קידושין) הוא עשה שלא כהוגן [לפיכך עשו עמו שלא כרונן! (ואפקעו) [ואפקעינהו] רבנן לקידושין מיניה. והכי נמי אמרינן ביבמות בפי בית שמא•־.׳ י ההוא עובדא דהוה בנדש דאיקדש(ה) כשהיא קטנה וגדלה ואותגוה אבי כורסי■ ואתא (איניש) אחרינא והטפה מיני׳. ויב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התס ולא אצרבוה(נט) ניטא מבתרא ומס׳ התם טעמא משום דעשה שלא בהוגן וכוי ובן בל שאר לשון טופס שטר אין צריך מטעם שפי׳. הוי לי לאינתו. התקדשי ל׳ לא תקנו לכתוב בכתובה משום חימנין דקידשה במקום אהר ואין כאן אותם ערים וקידושין להוד וכתובה להוד. כדת משה וישראל. כלוט׳ שמסרה האב לשלוהי הבעל מרצונו כדאיתא בפי אע״פק) ולא כההוא עובדא דנרשיי דהטפה מיניה דאסיק כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כלוט׳ כדת משה וישראל ואפקעינדיו לקידושין מיניה. ועוד צריך לכתוב(ות) להודיענו שלא כתב לה כתובה אלא להתנהג עמה כדת משה וישראל, דתנן בפי המדיר ש) אילו יוצאות בלא כתובה העוברת על דת משה ויהודית וכוי. ונם יש שכופין להוציא כדתנן התפיס. ובירושלמי גרסי׳ איתת דפרעה לריש אינמי נטלה תיקון עדיה מיניה אגב לאכעוסי בעלה ר׳ אבין הלוי אמר מורדת היא ופסידא תוס׳ כתובתה ורבנן אמרי תיקרע כתובתה בין ארוסה בין נשואה לית לה כתובה ונפקא בניטא והילכתא כרבנן. ואנא אפלח ואוקיר. לבאורא משמע אפלה לעבוד או להשכיר עצמו כדי לפרנסה ולדונה שבך קיבל עליו בתנאי כתובה. ורית זצ״ל השיב שאם ידוע שאין לו לבעל אין מוטל עליו למכור עצמו בדי לזונה ולפרנסה, דה״ג בפי אע״פ מורדת ממאי רב הונא אמי מתשמיש ר׳ יוסי בר הנינא אמי ממלאכה. תנן וכן המורד על אשתו בשלמא למיד מתשמיש לדדי אלא למיד ממלאכה מלאכה מי משעבד לה ומשני באומר איני זן ואיני מפרנס. ופר״ת זצ״ל שאומי איני טורה לעשות מלאכה לזונה ולפרנםד,ב> הילכך מוסיפין על כתובתה ומיהו אין יכולין לכופו. לעבוד ולטרוח כדי לפרנסה. ופרי׳ והא אמי רב הונא האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ומשני לאו לאימלוכי [ביר] בעי J> אם הפץ יגרש מיד ויתן כתובה ואם לאו מוסיפין על כתובתה ני דינרין. ואית דנרס* לאימלוכי בה שבה הדבר תלוי. אבל רש״י פי׳ איני זן ואיני מפרנס דהיינו תחת מלאכה דודא y) אמרית לה. ח ב״ב מ״ה ע״ב• צ) יבמית ק״י ע״א. ק) בתומת ג״ז ע״ב. ך) יבמות ק"♦ *<״»• ש) בתובות ע״ב ע״א• ת) שם ע״ז ע״א. א) כתובות ס״ג ע״א. ה) זהו נגד הפי׳ של ר״ת שמביאים תום׳ שם ד״ה באומר שהי' ר״ת מפרש דאינו הייב למכור עצמו אבל הייב לניש ולעבוד אדמה בדי לפרנסה מדכת׳ בכתובה ואפלה. ואפשר שצ״ל בכאן ר״ה? ן;) רש״י פי׳ בענין אהד ונראה שלפני המחבר הי׳ הגירסא "לאו" ולא "ולאו".