Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1905-01-01 · III. 1905 - 5666 (1905) · page 12

דלא חשיב מוקדם דהואיל שנתנו לזה הרי הוא שלו ואם יטרוף לקוחות שקנו בין הקרן לכתיבה כדין טורף שמוכר דבר שאינו שלו אבל בשטרי הלוואה ומקה וממכר פסול פן יטרוף לקוחות שלא כדין דהתם לא שמעו הקניין יי העדים בתר דחתימי הוא דמפקי ליה קלא דשטרא קלא אית ליה ולא קודם לכן. וממורי אבי מקובלני שלדברי כולם אין לחוש בדבר זה מדתלי טעמא במעשה דרי בר שילא ש״מ דנבתב ביום ונחתם בלילה אפיי הי, הקניין ביום שאם הקניין בלילה בשעת התימה אפיי בשאר •מטרית נמי כדפי ר־ה וכיש אם עסוקי׳ באותו עניין בשר בל* ספק. ואע־נ דאמי להו רבה בר שילא וכוי ואי לא מיתהזי כשיקרא ודאי צריך להיזהר בכך ומיהו שטרא לא מיפסל בהכי בדקיימא לן בפי הכותבי) דלמיהזי כשיקרא לא היישינן נבי שטר שלוה בו ופרעו. וכן פירש־י בפי אהד דיני ממונות יי דלא מיפסל שטיא בהכי נבי שטר שזמנו כתוב באהד בניסן בשמיטה ובו׳ אבל הך דרי אבא נראה לי דפסול דהוי ממש שיקרא ולא דמי למיהזי כשיקרא שאינו ממש שקר ותו טעמא כדפי־ לעיל. איך ר׳ פלוני בר פלו׳ אמד להדא פלונית בתולתא ואם אלמנה ואם נדושה ואם חלוצה יכתוב לפי העניין כדי להבחין דתני בהכותבם) המגרש את אשתו והמהדר׳ על מנת כתובה הראשונה ההדרה ובלבד אם לא נקרעה כבר. ויבם נמי אם גרושה דידיה הויא והחזירה שאם גרושתו היא יכתוב איך אמי פלוני דנן לפלונית מתרבתא דילי הדרי לנבאי והוי לי לאנתו כדבקמייתא כדת משה וישרי וכוי ואעיג דבשטר ואמי לנו קנו ממני בבל לשו׳ של זכות וכוי ושוב בסוף השטר חוזר מעניינו של שמר וקנינא מיניה וכוי כדאמי בפי יש נוחליןג) אקנייה וקנינ׳ מיניה לא צריך. פי׳ לא צריך למיכתב מהיום ולאהר מיתה ולמדנו משם ששני קניינים הורגלו לכתוב אקנייה הוא שאנו כותבין אמי לנו הוו עלי עדים וקנו ממני וכוי וקנינא הוא שכותבין וקנינא מן פלוני לפלוני בבל מה דכתב וכוי שאנו הוזרין מעניינא של שטר בשיטה אחרונה לפי שאין למיד־ן משיטה אחרונה והיינו יכולין לכתוב בשיטה אחרונה בלא לשון קניין אלא תקנו לשון קנין דמייפה בהו קצת אע״פ שאין למידין משיטה אחרונה בדאמי לא צריך. ותו דאמי בפי מי שמת=1 הלכה איתמר מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין היכי דמי מייפה את כהו אמי רב הסדא דבת׳ ביה וקנינא מיניי מוסף על מתנתא דא. פי׳ בקנינא האחר מוסף על קנו ממני שבת׳ בראש המתנה. הילכך מהני אפי׳ בשביב מרע דבותבין ונותנין. ולא אמי שמא לא נמר להקנותו אלא בשטר ואין לאהד מיתה. מיהו נבי שטר כתובה לא צריך קניין הראשון ואע״ג דמן האחרון וקנינא אין למידין שהיא שיטה אחרונה ביון דהזינא דבשאר שטרות למידין ממנה קצת לדיני יפו• כה כדפריש׳ שאילו לא נכתב היה צריך לכתוב מהיום ולאהר מיתה או אם שכיב מרע היה הוזר אע״פ שקנו מידו אילו לא נכתב ולאחר מיתה אין בותבין ונותנין הבא נבי כתובה שהיא דאורייתא לרשבייג או אפיי לרבנן דפליגי עליה ואמרו כתובה דרבנן הבא ככה מעשהב׳־ד אלמוה רבנן כאילו נכתבו שניהם. ובן משום דמעשה ב״ד הוא לא הוצרכו לה לכתוב. כ7 כתובות פ ה ע״א. ל) סנהדרין ל״ב ע״א ע׳ רש״י ד״ה היישי נן. ס) כתובות פ״ט ע״ב. $) ב״ב קל״י ל׳*• ס) ב״ב קג״ב ע״א.