Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1903-01-01 · (I.) 1903 - 5664 (1903) · page 15

9 der Hand sind. In der nach Hab. Gerschom folgenden Generation stellte sich Easchi in seinen Oommentarien die Aufgabe, die eingedrungenen Lesarten abzuweisen, durch הכי גרסינן die ursprtingliche Lesart wieder herzustellen und diese in kritische Behandlung zu nehmen. So änderte Easchi nicht den Text selbst; sondern durch die Aufnahme der ursprünglichen Lesart in seine Commentare, stillschweigend oder mit einleitendem :הי, suchte er der eigentlichen Lesart zu ihrem Eechte zu verhelfen. Anders verfuhr man schon in der ersten Generation nach רש״י, und Eab. Tarn sah sich genötigt, mit aller Strenge gegen solche Textänderer, zu denen auch sein Bruder, der רשב״ם, gehörte, sich zu wenden, und eine Sprache voller Schrecken zu führen. Er sagt u. A.: ולא די להם בנירסוה הנראין פירוש, לשבש כי אם ברברי התנאים והאמוראים עצמם ולא יתכן כן לכל יראי שמים כי נם רש״י זקני ז״ל אם הגיה הגירסא, ב פירש ו חניה, אך בספרו לא הניר, כי אם שותי מימיו הנהו ער פי פירושו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולת במסכת זבחים לברה וברקתי ומצאה׳ בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו, שאם ידע אד□ הלכה יכתוב פתרונו לפי ראות עיניו אם ירצה אך הספרים לא ומחוק, שדברי התורה עניים במקומם ועשירים במקו□ אחר. ואם דבר רק הוא ממנו הוא רק• ושארי ליה מאריה ררבנו שמואל אחי כי ער אחת שהגיה רבנו שלמה הגיה הוא עשרים ורא עוד אלא שמחק הספל י□ וירעתי גם אני כי מגורל דבבו ועומק פלפולו עשה זאת. So wiederholt er an verschiedenen Stellen voller Nachdruck den Vorwurf gegen die vermeintlichen Textverbesserer; am ausge- ואר תקפוד ער דברי כי (50 .prägtesten in folgendem Bescheide (No גם לרבותינו אפרתי פה אל פה כי יש מהם שראוי לגזור שלא להושיב ישיבה כי כאשר לא יודעים, העולם מטעים, וכאשר תוהים הספרי□ מגיהים, ואתה הרעות מהם, כי הם כותבים ה״ג בהנחותיה□ ולכן ניכר מעבדיהם, ואתה לא בן, אך סותם הגהותיך וסומכים עליך וטועים, ועור הם מגיהים תיבה אחת, שתים, ואתה עשרים ושתים, ודע אהבתך בתוך מעי ובסי בן לבי, אך לר״ת אין . עצה ואין תבונה רק להעמיד על האמת ולזרוק מרה במגיהי הספרים Glaubt man nicht gerade in den letzten Sätzen die strenge mit Milde gepaarte Strafrede unseres verewigten Eabbi zu hören, bei dem für verschiedene Gelegenheiten der Satz אין עצה ואין תבונה בנגר השם eine feststehende Eedensart war! Allerdings findet man auch beim Eab. Tarn selbst geänderte Lesarten, aber, wie bereits Dr.F.Bosenthal*) nachgewiesen hat, nur *) In der Vorrede zu seiner Ausgabe des הישל 'D (1898), nach der ich hier überhaupt citiere.