Jüdisches Jahrbuch für die Schweiz · 1917-01-01 · 5678 = 1917/18 (1917) · p. Seite 110

110 Miettes du Talmud. Comment on doit secourir le pauvre. אמר רבי יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא אשרי משכיל אל דל וה שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה (vii, 9 ירושלמי פאה) (V, 4 שקלים) Rabbi Jona disait: II n'est pas dit ״Heureux Thomme qui donne au pauvre“ mais qui reflechit comment se conduire le mieux envers le pauvre, pour lui donner Taumone d’une maniere delicate. * * א״ר אבא א״ר שמעון בן לקיש גדול המלוה יותר מן (63a העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכולן(שבת ושלשה דברים נאמרו בבני,■ אדם הנותן צדקה תבא עליו ברכה והמלוה טוב ממנה הנותן מחצה ממותר והו למעלה (xli. 2 מכולן(אבות דרבי נתן Celui qui prete au pauvre a plus de merite que celui qui lui fait Taumone; mais il est plus meritoire encore de lui confier de la marchandise et de partager le benefice avec lui. * * * אמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש (9b ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכו ׳(בבא בתרא Rabbi Izchok disait: Celui qui donne Taumone ä un pauvre merite six benedictions, (LVIII, 7—9 ישעי׳) et celui qui lui parle des paroles consolatrices en merite onze (LVIII, 10—12 ישעי׳). * רבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זווא לעני בפרהסיא אמר ליה מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת (5a ליה וכספתיה (חגיגה Rabbi Jannei voyant que quelqu’un faisait Taumone ä un pauvre publiquement, lui dit: «II aurait mieux valu ne rien lui donner que de le blämer devant tout le monde». A. *