Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1905-01-01 · 28. für das Schlujahr 1904-1905 (1905) · page 238

לקחת אחרת עליה למה ליה למימר ולא קא בעי לאפוקה ולמיסב אחריתי חוה ליה למיטר לאפוקה או לטיסב אחריתי ועוד תקנת רביגי גרשום גלויה וידועה וגדולה היא אלינו הביאה הכל בו ס׳ קי״ו דל והחרם ששם ר*ג שלא לישא שתי נשים אין להתירו אלא במאה אנשים משלשה קהלות ושלשה ארצות כגון ארגון לומברדיאה וצרפת וגם המה לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר. וכן כתב המרדני סוף פי1) נושא ארם כמה נשים ובו׳ והלכתא כרבה ומיהו בזמן הזה יש הרם של רבינו גרשום• שלא ישא אדם ב׳ נשים והלכך יתן כתובה, ועם שהרשב״א2) השיב ע״ז שלא פשטה תקנתו בכל הארצות והמרי״ק כתב שלא החרים אלא עד סוף האלף החמישי3), מכל מקום תקנות ר״ג עטרה הם לראשנו ואם לא נעשו ראויים להעשות, והנה הרא״ש ז״ל והוא אחריו כתב בתשובה4) שטוב הוא לעשות תקנה בחרמות ונדויים על מי שישא אשה על אשתו וכן פסק הקאר״ו דל שתיכף שהביא בפסקיו רעת הרשב״א והרי״ק5) דל על תקנת ר״ג עשה לו סמוכים מדברי הרא״ש דל וכתב דבריו עצמן טיב לעשות תקנח וכוי. וסוף דבר זאת אומרת שלשום סבה אין כח לאדם ליקח שתי נשים במדינת אלו דכתב הנמוקי יוסף בפי החולץ בשם הרשב״א דל שאמר בשם רבותיו והוא מובא מהקאדי דל טור א״ה ס׳ א׳ דמקום שנהנו שלא לישא אלא אשה אחת אינו רשאי לישא א שה אחרת על אשתו דאומדנא הוא דמוכח דאדעתא דהכי אינסבא ליה דלא לנסיב אחריתי והוא ליה כחמר שאינו רשאי לעשות גמל עכ״ל. ודאי כל גליל איטליאה מקום שלא נהגו לישא אהרת היא, ואם יש אחד מעיר שנשא אולי בקושי התירו לו ואין דעת חכמים נוחה הימנו, ולא מקרי נהגו בשביל אחד ולכן כל אשה הנשאת ■אדעתא דהבי נשאת שלא ישא אחרת לשום סבה ואף גם אם תשהה עמו י׳ שנים ולא תלד ועל כן יכולה למחות ביד בעלה עד שיגרשנה ויתן לה כתובתה או לא יקח אחרת. וא״ב מכל הטעמים האלה אין לאדם ליקח שתי נשים, ויכולים לעכבו מסברא וקרא וגמרא. ואפילו רבא״דהילכתא כותיה לא אמר אלא היכא דאפשר ליה למיקם וכו׳ ולעת כזאת הוא דבר שלא אפשר כדכתיבנא. וא״ב אפילו שהתה עמו י׳ שנים יגרש ולא ישא עליה אחרת, ואפילו ת״ל6) אפשר לזה. תקנת ר״ג נכונה והרא״ש מאמרו קיים והקאר״י 4) יש להשלים סוף פיק הבא על יבמתו. 2) מובא בב״י אבן העזר סוף סי׳ א, *) ראה מאמר הרב ראזענטהאל על תקנת רבנו נרשון בס׳ שי למורה (בערלין תר”נ) צד 53—38. 4) כלל מ״נ סי׳ ז׳ מובא בב״י שם, 5) והרי״ק, צ׳ל וד,ריט[ב״א] (ב״י שם). 6) ודל (תהלה לאל), אולי צ״ל ה״ל (הוי ליה).