Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1902-01-01 · 25. für das Schlujahr 1901-1902 (1902) · p. Seite 102

102 Die ältesten Ivodices. diesem Exemplare Deut. 33, 27 statt מעון :מעונה, der zweite daher, weil Exodus 24, 5 statt זעטו־טי:נ?יץ, der dritte daher, weih in demselben nur 9 Mal, während in den anderen zweien 11 Mal יא“ statt היא (wie gewöhnlich im Pentateuch) geschrieben stand1). Bei welcher Gelegenheit diese Kodices vorgefunden wurden, wird mit keiner Silbe erwähnt. Gegen die Glaubwürdigkeit dieser Nachricht regen sich schwere Bedenken. Ist es denkbar, dass in einem Musterkodex, denn als ein solcher ist ein in den Tempelvorhof aufgenommener zu betrachten, statt נערי gestanden hätte זעטוטי, ein Wort, das gar nicht hebräisch ist2)? War dieser Kodex ein derart fehlerhafter, ist es dann denkbar, dass der Text sonst ganz korrekt gewesen wäre? Bedenklich ist ferner, dass bei einer so genauen Vergleichung, wie die in dieser Baraitha vorausgesetzte, sich sonst gar keine, auch nicht die geringfügigsten Differenzen ergeben hätten. Um diesem letzten Bedenken zu begegnen, hat Geiger3) angenommen, es wären in den angeführten Beispielen nur Typen der *) Sifre 11 356 zu Deut. 33, 27 : גי בפריס נמצאו בעזרה אחד של מעונים ואחד של היא ואח• שנקרא ספר זעטוטים, באחד כתוב, מעון קדם ובשנים כתיב מעונה אלהי קדם ובטלו חכמים את האחד וקיימו את השניים. Ausführlich und, wie es scheint, in ursprünglicherer Fassung, j. Taanith 68 a 47: ג׳ ספרים מצאו בעזרה, ספד מעוני וספר זעטוטי וספר היא, באחד מצאו כתוב מעון אלהי קדם, ובשנים כתוב מעונה אלהי קדם, וקיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח את זעטיטי בני ישראל נשמות כ״ד הי) ,ובשנים. כתוב וישלה את נערי בני ישראל, וקיימו שנים יבטלו אחד. באחד מצאו כתוב תשע היא, Mit einem wichtigen .ובשנים כתוב אחת עשרה היא ובטלו אהד וקיימו שנים : Zusatz Aboth Nathan II. V. c. 46 Ende. Soferim 6, 4 lautet der Schluss .באחד מצאו כתוב אהד עשר הוא ובשניים מצאו כתוב אהד עשר היא וכוי Aboth Nathan Version 1. c, 34 (p. 101 Schechter) findet sich nur der Schluss: אחת עשרה היא כתיב בירד בתורה וכוי; Vers. 11 c. 38 (p. 101). 2) J. Löw bei Krauss Lehnwörter II 240: ״Das Textwort נערי war in einem natürlich mündlichen Targum durch זאטוטי Kinder wiedergegeben worden und das dem Schreiber bekannte Targumwort floss ihm statt des Textwortes aus der Feder“. Warum floss ihm nicht wenigstens noch ein aramäisches Wort unter die Feder? Warum zeigte die Abschrift eines solch gedankenlosen oder vielmehr in Gedanken verlorenen Schreibers nicht noch andere Fehler? 3) Urschrift 232 ff., wo Megilla 4, 2 in Taanith 4, 2 zu verbessern ist.