Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1900-01-01 · XXIII. für das Schlujahr 1899/1900 (1900) · page 187

31 לשון המשנה והתלמוד. מוגב (ר״ל מטב כלים יג ז) כלי שאדם מנגב בו את התבואה. מוחק מכתב (כלים יג ב) אלמאחי (בל״ע: המוחה) והוא כלי ברזל שיש לו שני ראשים א׳ חד ודק ובו כותבין על השעוה והראש אחד רחב ובו מוחקין הכתב. 120 מטולטלת (כלים יב ח) ברזל שמסמרין אותו על פאת• שני כלים כדי לחברן ולחזקן טה׳. *מכירה שאם גדל הילד ומכיר את אמו לא יפרידנו מפני י שצער הוא לילד שלא יחלה הלי פד ורב׳. מלמד שבלע את הדרבן (כלים ט ו) . . מלמד הוא כלי עץ שבו קבוע הדרבן ודרבן עצמו הוא מסמר חד כמו מחט ומטין את הפרה לתלמיד,. וכן לבנה שבלעה הטבעת (כלים שם) כישת (בל״פ לבנה) שהיו בראשונה חותמין את הלבנים ,ורושמין אותן בטבעת ועדנה (ועתך, A2) מצויין בבבל בחצר נבוכדנצר וגם לבנים של מגדל דור הפלגה כך הם יש שיבלע הצנורה בתוך הבוש ויבלע הדרבן בתוך המלמד ותבלע הטבעת בתוך הלבנה טהי. מסוס (= מסם) מיעדה (בל״ע קבה) שמוסס (שממסס A2) את המאכל. מסיעה (= משיאה) מוליך הסכין על גבי חברתה לחדדה יו׳ טו׳ (ב*צה ג ז). 25 נ אכן מסמא (כלים א ג) שהיא שומה לשאת כענין הכתוב והיתיו אבן שומת (דניאל ו יה) ז׳ה׳ ש׳ה׳ והיושב על הכלי (ויקרא טו ו) שאפילו יושב הזב על גבי מצע והציע אדם על המצע ההיא אבן מסמא וישב עליה נטמא אף על פי שאין האבן מקבלת טומאה אלא כיון שישב טהור על מרכב הזב והזבה והנדה והיולדת או על משכבה [אע״פ] שיש ביניהם אבן מסמא טמא כי המרכב מטמא ואותו אבן מסמא טהי. מסרק של צרצור (כלים ב ח) צרצור לגין כמו קיתון הוא שמכוסה בחרש מנוקב או מסורק ואותו הכסוי שיש בו נקבים או סדקים נקרא מסרק שהוא דומה למסרק שמסלסלין בו את השער וגם עושין כלי עץ או חרש מסור? או מנוקב וטניחין או־תו על פי הביב כדי שירדו אליו המים ולא תרד בו אבן או צרור ותסתיס אותו וגם זה יקרא מסרק טהי. בלים. — 118) מפי, ר״ה גאון♦ — 19!) עיי, פי, ר״ה גאון ופי, הערוך (ע* מחק v, 113b קולמוס של נחושת .♦ .) ופי הרמב״ם (קולמוס של מתכת ..»..) - 20!) פי" זה שונה מפי, ר״ה גאון המובא גם בערוך («118 ,▼) ומפי, הרמב״ם. — 22!) עיין מה שכתבתי במה״ע .Zeitschrift der Deutschen Morgenl. Gesellsch חלק LIII דף 114* — 124) "לחדדה" לשון הגמרא ביצה כ״ח. ובמשנה הירושלמית אשר הוציא לאור החכם 1*owe נכתב מסיאה במקום מסיעה, ־־ 25!) עיין פי, ר״ה גאון המובא בערוך ע״ אבן מסמא (26 - .(1,13ab!) עיין פי, ר״ה גאון. -!8!) מקום הלשון הזה מלא