Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1899-01-01 · [22.] für das Schlujahr 1898-1899 (1899) · p. Seite 34

ואותו הנראה אשר בידוע יש לו פשוט נפתר ויש לו קליפות נראות והחושים ישיגו אותן הקליפות בלי ספק אבל האמצעי הפשוט הנסתר בידוע לא ישיגוהו. רל״ב ♦ והרישומים שנים רישום שכלי ורישום נפשי ור״ל שכל גרם יש לשכל בו רישום מה ולגפש ג״כ ורישום השכל הוא הנלוי הגדול ורישום הנפש הוא הקטן ורישום הנפש נסתרים והיודע לא יוכל עליהם בידוע אם לא ישקיף היודע עליו בעצמו לא יצטרך עליו שיבקש אותו בידוע אבל רישום הטבע לא יאמר לו רישום שהוא נראה י וישיגו אותו החושים וזה הגדר שיוכלו עליו ההמון והנה התבאר היאך הרישום השכלי מהמחשבה ורישום הנפשי מהמצייר ומי שיוכל לקבץ בין שני הרישומים הוא החכם המתענג בסודות החכמה ומי שלא יוכל לקבץ בין שני הדישומים הוא יבקש הנכבד שבהם והוא הרישום השכלי ואם לא יוכל עליו יבקש הרישום הנפש* כי הוא יוכל , על רב ענין צורות אותו המבוקש ומאחר שהיה הדבר כן היתה כל עילה מהיסוד האמצעית יש לה בי רישומים רישום מהעילה הראשונה ומהאמצעי הראשון כמו שנבאר כי השכל יש בו רשום הבורא ית׳ והוא רישומו הגדול כי הוא עלול נברא ויש בו הרישום; השני מהיסוד הראשון אבל הנפש יש בה רישום הייסוד ורישום השכל ואין בה מרישום הבורא ו # אלא מעט אבל הטבע וש בו רישום השכל והנפש ורישום הבורא והיסוד בהם חלש מעט לא יוכל אחר להשיגו אבל (לא) [אלו?] הגרמים יש בהם רישום השכל והנפש כי אין לטבע רישום נסתר ורישום הטבע הוא הנראה ואין הרישום גשמי אלא בין המחני והגשמי ומה שהוא בין הרוחני והגשמי איפשר שיהיה נסתר ברישום הטבע והנה התבאר לכל טי שיבקש ידיעות אלו העצמים היאך צריך שיבקשם; רל״ג ♦ וטי שהשליך ממנו קליפות אלו החושים עד שיהיה שכלי נפשי יוכל על רישום הבורא [והיסוד] ואע״פ שהוא באלה הגרמים יהיה רישומו יותר מרשום השכל והנפש שמשיגים מאצל הטבע והשמחה והתענוג שבזה העולם הוא ידיעת אלו הרישומים שאמרנו באלה הגרמים וכשידע רישום הבו ר א ית׳ ורישום היסוד ורישום השכל ורישום ה נפש ורישום הטבע ויביט לצורת כל אחד מהם כזה הגוף עד שידע להכירו הוא ה שמח ה יה■ שלימה והאוט׳ שהשמחה היא מה שיביא הטבע לנפש מדרך החושים החמשה א.י; מדרך תענוגי הגרמים כשיעדרו אלו ואותם השמחות הם קליפות לקליפות זו הידיעה שאמרנו ושמחת'הנפש הבהמית משמחת הנפש'המדברת ושמחת השכל ומי שלא ידע זה הוא סכל. בשמחת הנפש הבהמית שהוא חושב שהשיג אותה והשגת השמחה הבהמית ותענוגיה הוא שעה־ ואח״כ תפסק אותה השמחה ונאבד. אותו התענג במבט החוש לדבר מה כי יש לו בתנועותי תענוג ואח״ב יעמד ויהיה במבט, אותו הדבר אבל שמדות השכל ושמחת הנפש לא תפסק ואינה נמ[א]סת אלא כל מה שישפע השכל עליה פעס