Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 193

187 unentbehrlichste aller Sinne ist den Sinnen selber unentbehrlich. Während er ihrer aller entrathen kann, können sie nicht ohne ihn bestehen; das Gefühl ist in ihnen allen vertreten, es ist der Sinn der Sinne. Ihn, der in den übrigen wacht und thätig ist, lässt damm die Weisheit der Natur bei der Ruhebedürftigkeit vor Allem einschlafen 24). Dieser seiner Bedeutung entspricht der Grad der Ausbildung, den dieser Sinn innerhalb der Thierwelt beim Menschen erreicht hat. Er ist der Höhenmesser der Intelligenz. Dünnfleischigkeit, החושים לסבול מה שיסבול הוש המשוש אבל אינו מוכרה שיסבול הוא מה שיסבלו הם. Ähnlich sagt George von den Nerven des Gefühls a. a. 0. p. 65: ״ja sogar in den übrigen Sinnen selbst sind sie verbreitet- und geben ihnen ausser den ihnen sonst eigentümlichen Wahrnehmungen noch den bestimmten Eindruck des Gefühls“ und p. 136 : ״Sogar die speciellen Sinnesapparate sind nicht von Gefühlsnerven entblösst, und es ist noch gar nicht ausgemacht, ob nicht die den 4 anderen Sinnen angehörenden specitischen Nerven selbst auch des Gefühls fähig sind“. 24) Die Quelle für diese Verherrlichung des Tastsinns ist Aristoteles de an. 11, 9: והחוש הזה הוא באדם ר״ל המשוש יותר הזק כי הנה האדם בשאר ההושים מקצר מהרבה מבעלי חיים ואולם במשוש הנה יש לו יתרון על כל בעלי חיים ולבין היה יותר משכיל מכל בעלי חיים וממה שיורה בי טוב החוש הזה הוא אות ן.גע זבות] השכל כי מפני יתרון האנשים בהוש הזה יהיה יתרונם בשכל ד״ל כי טובו אות השכל וחולשתו אות בהלה הנה מי שבשרו קשה ימצא בלתי מבין ורך הבשר ימצא מבין. Den scheinbaren Widerspruch in der Rangordnung der Sinne, deren Reihe gegen den von Aristoteles sonst betonten Primat des Gesichtes hier mit dem Gefühl eröffnet erscheint, gleichen Averroes z. St. co. 77 und M. A. Zimara in seinen solutiones zur 50. contradictio von de an. 1[ (Venedig 1574) dahin aus, dass der Dignität nach der Gesichtssinn, der Natur nach der Tastsinn obenan stehe. Ar-Razi bemerkt daher im Uber ad Almansorem If, 36 : Garnes multae et durae cro[l. ajssum declarant sensum et intellectum. Carnes vero leves bonam naturam significant et intelligentiam und II, 44 : Manus leves et subtiles sapientiam multam et bonum designant intellectum. Gerson b. Salomo f. 50d führt aus Ibn Roschd’s Commentar zu Ibn Sinä’s Ganticum die Äusserung an : וכתב אבן רשד בפירושו לספר ארגהה לאבן סיני כי היד הוא הכלי אשר הדעת מתיהדת בו ועל כן אומרים על האדם אשר חוש משוש ידיו טוב שהוא אות על טוב שכלו. Dfran f. 50יי erweist sich als Citat aus Aristoteles nach Mose Ibn Tibbon’s Übersetzung: וזה החוש שהוא במין האדם יותר הזק מ[ב]שאר מיני ב״ה ולזה היה [ה]אדם יותר משכיל מהב״ח וזה מפני טוב הוש המשוש המורה על טוב ההבנה כמו שימצא רך הבשר מבין וחולשת הוש המשוש יורה אות בהלה כמו מי שבשרו .קשה בלתי מבי