Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 179

173 Nerven sollte das Tastorgan bilden. Die aus dem kalten Gehirn stammenden Nerven sollten die aus dem Herzen strömende Lebenswärme im Fleische mildern, durch ihre Verästelung die rechte Mischung hervorrufen, die dadurch die Eignung erhält, auf jede sie כי ראשיתו’: ראשית חלק* עובד בפעל הזד. לראשית הלב בין שנמצאו בו החושים החמשה או הארבעה לבד♦ Die Rolle *der Nerven bei der Temperirung des Fleisches bespricht er H, 13. Daher entscheidet Jehuda b. Salomo f. 60c: והאבר המיוהד לזה.ההרגש. הוא .הבשר במו שנאמ׳ בספר החי והוא בהום הטבעי שבו ותמצענו העצב und mit ausführlicherer Begründung Ibn Palaquera f. 28511: כשיעויין הדבר בהם ימצא להם מבוא במציאות החוש בצד מה והוא שממצעים החמימות הטבעי כי לא היה אפשר שישיג זה הכה הדברים היוצאים מהאמצעות אלא בהיות כלו בתכלית האמצעות והיושר כדי שישיג הקצוות וזה הוא עניין הבשר וע״כ כל מה שהיה הבשר ממוצע יהיה חושו יותר טוב במו שנראה זה בחוש תוך הכף והעצבים מזגם רחוק מן המזג הממוצע וע״כ היד, הושם קשה בי הוא קר ויבש ויתבאר מזה בי הבשר יהוש בחמימות הטבעי שבו כשיתמצע חמימותו בעצבים המגיעים אליו מהמח ואלו העצבים הם נמצאים בהיוני השלם על דרך העלוי כמו שהתבאר למעלה. Gerson b. Salomo f. 44b trägt nach dem berichtigten Texte diese Lehre so vor, als ob Aristoteles selber sie angenommen hätte : *ונחלקו החכמים אי זד, ובו הו א מ ק ב ל ה ו ש המשוש כל החכמים הראשונים חכמי המחקר זכל חכמי הרפואות הסכימו כי הגידים והעצבים מקבלים ההוש ההוא והם נותנים הדגש המשוש לכל האברים כי העצבים מתפשטים בתוך הבשר ונותנים ראייה לדבריהם שאם נחתך עצב אהד יבטל ההדגש במקום הסמוך לו והחכם ארסטו כתב כי הבשר הוא כלי מקבל החוש ולא העצבים והעצבים אינם פועלים החוש ההוא רק הם נותנים מזג שוד, לבשר כי בעבור שהבשר היא חמה ביותר לא תוכל להבדיל ולהפריש האיכיות בין החום והקור והיובש והלחות והעצבים הם קדים וממזגים חום הבשר. Dasselbe wiederholt unter einem Bilde Josef al-Lorki p. 65: נם הוצרך להיות תחת העור גוף קר ביותר והם הגידין המתפצלים מן המוח לכל חלקי בשר הגוף להמזג בו החום הנאצל מן הלב להשיג ההשגה הזאת בי לולי היות החום הזה מזוג בקור לא היה יבול להשיג החום המעט וכן בכולם כי כמו שאין השופט שופט בצדק כשאחד מבעלי הדין קרובו או אוהבו כך אי אפשר להוש המשוש להבחין'ולהכיר איזה מהכהות גובר בהיותו יוצא מהקו אמצעי לאחד מהקצוות ד״ל לאהד מהכהות ובהיות ימזגו ומזג נ[ו]שאו שנים אז יובל להבחין בין כל אהד מהקצוות. Abraham Ibn Datjd, mit dem Ausgleichsversuche Ibn Roschd’s noch unbekannt, stellt sich klar und ganz auf die Seite Galen’s. Ich führe den berichtigten Wortlaut von p. 27 Z. 8 ff. nach beiden Übersetzungen an: IbnMotot: IbnLabi: והמשוש הוא התפעלות יתחדש בעור והמשוש הוא התפעל שמתחדש בעור הבעלי חיים ויחוייב לכלו אשר כבר יהיה היד ונתחייב לכלו אשר כבר יעשה מדגיש במה שיפרד ממנו מן העצבים . מדגיש במה שנפזרו בו מעצבי ההדגש החוש הצומח. בו מחוט השדרה או. הצומחים בו מחוט השדרדי, או מן \ .המוח אשר לו החוש הראשון .המוח אשר לו החוש הראשון