Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 164

— 158 unseres Glosso-Pharyugeus. Die Oberfläche des Zungenrückens hielt man für völlig mit den Verästelungen dieses weichen Nerven ausgekleidet. Den Gaumen bediente das vierte Nervenpaar. Die motorische Innervation der Zunge wurde dagegen vom siebenten Gehirnnervenpaare abgeleitet, unserem Hypoglossus. Daneben galten als die bedeutendsten anatomisch bestimmbaren Bestandteile des Geschmacksorgans die zwei unterhalb der Zungenwurzel befindlichen Speichelquellen * 2), aus denen Zunge und Mundhöhle mit der nöthigen Feuchtigkeit versorgt werden. שיהיה פנימי]. Diese Angaben des Canons wiederholen auch Pseudo- Abraham b. David zu Jezira f. 22c: הלשון הוא דבר רך * * וכה ההדגש בא אליו מן הנתיב הג׳ והנתיב הד׳ בא אל החך העליון ונתן בו כה הטעם ׳ י והנתיב הז׳ יגיע קצתו אל הלשון und Manasse b. Israel ii, 12; f. 68a: ויבא החוש אל הלשון מהמוח דרך עצב היורד ממנו אל הלשון מהזוג הג׳ המסתעף מהמוח ויבא אל החיך מהעצב המסתעף מהזוג הד׳ לצד מאוחר המוה. Selbst zahalon f. 64b erklärt noch: שמהמוח באות ס זוגי גידין א׳ זוג שלישי בשביל טעם ושביעי בשביל דבור ותנועת הלשון, über die Funetionen der Zungennerven vgl. J. Chatin, les Organes des sens dans la Serie animale p. 169 ff. 2) Ar־Räzi, lib. ad Älmansorem I, 12 äussert: sunt etiam sub ea orificia duo a quibus egreditur saliva. Ibn Sinä Canon lib. 8 Fen 6 c. 1 nennt, sie Speichelschöpfer : j&AA+Jf ^L״..Uf Bei Cazwini p. 1Tv ist statt 0(Xxif (_Jf zu lesen OtXiif ■3. Constantinus de comm. loc. med. III, 16 bemerkt: In lateribus ligamentorum quaedam v e n a e sunt, quae salivam semper linguae subministrant ־ ־ Istae a medicis voeantur ab initio salivares. Ibn Roschd spricht sich wiederholentlich darüber aus, so Colliget II, 14 : ובעקר הלשון שתי פיות נוגעות אל בשר אגור[.1 ז]י כלומר מולידני] הריר ותועלת הריר הזה להמתין הדברים המוטעמים עד-שיראה טעמם בפה. Daher stammt Menachem b. Serach’s Bemerkung f. 24b: ובעקר הלשון שתי פיות ונקראין מור[ל •1]ידין הריר והריר לרחוץ הדברים המוטעמים עד שיראה פעם [.1 טעמם] בפה, abgeschrieben von Gedalja Ibn Jachja f. 79 b. Ygl. Colliget J, 20 und in, 85. Ibn Falaquera f. 284a bemerkt: וע״ב הושם הבשר שתחת הלשון מוליד תמיד זה הרטיבות ויש בו שנים שבילים מפולשים לשרש הלשון. Gerson b. Salomo f. 44a führt nach der berichtigten LA. meiner HS. Ibn Sinä’s und Ibn Roschd’s Ansichten über die Function dieser Organe an : ויש בלשון שני גידים יוצאים מתחת הגרון ובהם ימשך הרוק ויבא אל הפה על כן נקראים גידי הרוק ובשורש הלשון יש שם בשר שמן ושומן וארמיליש ובמקום ההוא מתקבץ ומתילד הרוק ועל כן נקרא הבשר השמן ההוא מוליד הרוק ולחות הרוק הוצרך אל הפה לשרות הגרון והלשון והחיך שאם יתנגבו ויתיבשו לא יוכלו לבלוע .המאכל ולא לדבר