Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 157

151 für die Atlmiung vornehmlich für das Gehirn eine doppelte Aufgäbe und Bedeutung, durch Zufuhr sowohl wie durch Abfuhr. Sie führt ihm die kalte Luft zu und sorgt dadurch für seine genügende Abkühlung, sowie sie es andererseits durch die Abfuhr seiner überflüssigen Auswurfsstoffe rein und klar erhält. Abraham Ibn Esra 15) שקורין טנטרוס וכן שני נקבים. יורדין אל הגרון ושני נקבים אחרים הולכין אל המוה ובהם שני כהות האחד להריה את האויר ומגיעו אל הושט ומושט שני נקבים מתחברים עמהם וכה האחר כי הוא מקבל הריח ומגיעו לנקבים אחרים העולים אל המוח ודרך אילו הנקבים יורדת הליחה מן המוח אל החוטם והוא מי האף זהו יצירת החוטם. Gerson b. Salomo’s Aufzählung f. 48a will ich hier nach meiner HS. ergänzen: ותועלת הנהירים הם רבות מאד האחת מהן לשאוף הרוה מקצתו בריאה לנפה על הלב ולקרר את חומו ולהוציא העשן הגדול משם כמו פעולת הנשימה הנכנסת דרך הפה ומקצתו עולה אל המוח לקרר חומו אשר נכנם שם מן הלב ולהוציא מותר ה עש נ י משם והאחרת שהן כלי הריח או הן דרך לריח והתועלת האחרת לגרש משם שפעת מותרי המוח במו רוק העבה וכעשן היוצא דרך עטוש. Aldabi f. 50c hat hier asaf und Gerson ausgeschrieben. David Abudarham ס׳אובדרהם (Venedig 1546) f. 9* bemerkt daher kurz: עשה לו נקבי הנחירים להריח בהם ולהתנשם בהם ולהוריד בהם העדפת לחות הראש. Menachem b. Serach betont auch die sprachphysioiogische Bedeutung der Nase f. 25a: ויש לאף תועלת גדולה לדהות מותרות הראש פסולת המזון הזן המוח וגם עוזר לחתוך האותיות ולהוציאם בקל, was Gedalja f. 79b abschreibt. Auch Profiat Duran p. 37 bespricht den Einfluss der Nase auf die Aussprache und besonders, wofür er sich auf das Werk Abu Salt Omajja’s beruft (Leclerc H, 75), auf die Intonation. Duran f. 56b äussert: הכלי המיוחד אל זה החוש הוא הנחירים כי הוא כלי חוטם נעור וקיבה ישנה ישן הנעור [Berach. f. 61 הריח והנשימה וכא״זל ף ונעור הישן נימוק והולך לו שניהם ישנים שניהם נעורים מיד מת. '6) In der zweiten Recension seiner Einleitung zum Pentateuchcommentar erklärt 1bn Esra : כי האף שהוא הנהירים נברא בעבור ארבעה צריכים * לנשב הרוח אל מוח הראש ולהוריד ליחתו ולהריח בו וליופי 1 ]ת כ 1 נ ו (Friedländer a. a. 0. IV hebr. app. p. 2 =; בית המדרש ed. J. H. Weiss p. 15). Darauf weisen auch in der ersten Recension die Worte Mn: בי ימצא בתולדות רבים נוצרים ־ בנחירים והלשון והרגלים לשני דברים, ein galenischer Gedanke z. B. nach de usu part. lib. 8 c. 7 Ende; III, p. 656: äQxei itoXXdmg ev ooyavov svsoysvuvg xs xai /gsCcug itoXXaig. Ibn Esra’s Worte erklärt Ibn Zarza f. 4a: וכן הנחירים בעבור שהם לשני דברים האחד להריח בהם כי הריח יבנם שם דרך נשימת הנחירים אשר שואפים הרוח לקבל הריח — vgl. oben p. 146 n. 6 — [1. והנשימה ההיא תתעורר ותניח [ע והשני לגרש משם מותר המוח. Zu Gen. 2,7 bemerkt Ibn Esra selber: וטעם באפיו שבהם יחיה האדם בי הם יוציאו האויר החם מחום הלב ויביאו [ה] אויר אחר [.1 הקר]. Ibn Esra setzt hier ausdrücklich נחירים אף. Bei Donnolo p. 85 bedeutet חוטם die Nasenhöhle. Mose Zacut gebraucht nach Hiob