Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 155

149 thum10) sich für die erstere Theorie entscheiden. Da Geruch nur von Geschmackvollen!11) herrühren kann, so müssen die an sich geschmacklosen Elemente, wenn sie eine Geruchswahrnehmung vermittein sollen, Träger körperlicher, von geschmackvollen Substanzen abgelöster Theilchen sein. Auch in dem Einflüsse der Windrichtung auf die Verbreitung der Gerüche, in der durch Reibung und Erwärmung12) der Dinge gesteigerten Geruchserregung wie in 10) Abraham Ibn Daud’s Ansicht s. oben p.144 n. 4. Gerson b. Salomo f. 42 tl Aloabi f*. 50c definirt, wie nach meiner HS. zu lesen ist: וגדר הדיה הוא איד עשני נתך מן הגוף בעל הריח ומתערב באדר ונכנס בנחירים. Dura» f. 56״ äussert: והנה בסבת הגעת [הריה] מהדבר המורה אל הכה המריד. הוא איפשר שנא׳ כי מהדבר המורה יותך עצם דק עשניי ויגיע אל הכה ד,מריה באמצעזת ד,אויר שקבל זה העצם הדק ואים׳ שאין זה התכה כלל אלא שהאויר הוא משתנה מזולת התכה מהדבר המורה והכה יקבל ממנו הריה והראשון הוא האמת. Juda Bolat a. a. 0. bemerkt: ונושאי אלה הם אדים עולים מבעלי הריח ומתרשמים בדדין ההם שהם בעליונו של החוטם. ") Dieser Beweis Ibn Falaquera’s (s. n. 12) und Duran’s f. 56b stützt sich auf Aristoteles de sensu c. 2. Eilautet hei Duran : ועתה נדבר מהו האמת בענין המורה אם הוא מגיע בד,תכה מהמורה אל ד,אויר האמצעי או בהשתנות מזולת ההתכה ונקדים בזה הקדמה ונאמר כי נושא הריח בקרוב הוא הטעם וזה מחו[י.1]יב כי לא ימצא בעל ריח שלא יהיה לו טעם וגדר הטעם הוא שיתערב העצם היבש עם העצם הלה כשיתילד הערוב ההוא מחום קרה לו ויתהייב מזה שהייה נושאו הקרוב הוא הומר מורכב ונמשך להומר פשוט ואלו היה:האויר האמצעי המקבל הריה מקבלו מזולת התכה מהדבר המורה א״כ היה האדר בעל טעם וזה מבואר השקרות וההקדמה המביאה לידי שקר וסותר [סותרה .1] האמת א״כ ד,אויר כשמקבל הריה הוא בד,תכה מהעצם הלה והיבש הבעל טעם המושך בעל הריה ־ * וד,נושאו קרוב הוא הוא ד,אויר המתערב בו מהתכת הדבר המורה שהוא איד נמזג בחום ויובש נתך מבעל הטעם. 12) So äussert Juda b. Salomo a. a. 0. f. 6Üb : אבל הריחות לפי שהיו משורש ההבלים העשנים ובזה הצד היה ד,אויר נושא אותן לפי׳ הגובר עליהן הן ד,הום־ והיובש וראיה כי טבע המורחות עשני(ם)בעבור שיש הרבה דברים שאינן נכרין ריחן אלא עד שיוגעו מן האש כעץ הודו וזולתן ובזה הצד היה־ לאש מז[ד .1]ד, בהשגת ריחות הדברים כי הככם ביד בעבור חום היד ויבשו Ibn Falaquera f. 28Sb überliefert diesen Beweis ausführlich : והריה ימצא לבעל הטעם מצד מה שהוא בעל טעם והוא מונחו הראשון שהוא כמו השטה לנוון וע״ב לוקחים ראייה מהריח אל הטעם והטעם הוא מהתערב העצם היבש בעצם הרטוב במין מד,הבשלה שתקרה להם וא״כ הריה ימצא לדברים מצד שהם מזוגים ולא לכל ד,מזוגים אלא למזוגים מה ואינו כן הגוון והקול כי לכל אחד מהם מציאות בהמרו ומציאות באמצעי אבל הריח יתחייב שיהיה מציאותו באמצעי הוא מציאותו במונה .מפני שהוא נמשך בהכרח לבעל הטעם והטעם במה שהוא טעם נמשך למזוג ומה שזה דרכו לא יקבלוהו המים והאדר קבול ראשון כלוט׳ בעצמו כי אלו היה כן היו הפשוטים בעלי טעמים וזה שוא וע״כ לא נשאר צד שישרת בו האמצעי לזו ההשגה אלא בשישאר