Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 150

144 - die Entdeckung des Geruchsnerven der Neuzeit3) Vorbehalten. Galenus siegte. Nicht die Nase, wie Aristoteles lehrte, ist der Sitz der Geruchsempfindung. Vielmehr gelangen die Gerüche aus der Nase durch die Löcher der Siebplatte zu den ihr aufliegenden zwei Riechkolben des Vordergehirns, die man als die zwei brustwarzenförmigen Fortsätze4) oder auch Brüste desselben bezeiehnete. 3) S. Sprengel 8, 128 ff. Hecker, Geschichte der Heilkunde 2, 187 betrachtet freilich bereits bei Theophilus (610—41) die Einsetzung ״der bis dahin noch unbekannten Geruchsnerven als eines eigenen Nervenpaar es“ als Krone des ganzen Werkes. Die Entdeckungsgeschichte des Geruchsnerven hat Cloquet geschrieben Osphresiologie 2 p. 309—18. Vgl. auch Hermann’s Handbuch IH, 2; p. 234 ff. Die Äusserungen Pseudo-ÄBRAHAM b. David’s zu Jezira f. 21c darf man nicht etwa für eine Beschreibung des Geruchsnerven ansehen. Gedalja Ibn Jaciija’s Ausdruck f. 79b : באף Ö ב ע צ ב י ׳ הנר אי vertritt Menachem b. Serach’s בשבילים f. 25a mehr gedankenlos als absichtlich. 4) Ar-Razi im Buche an Älmansor I, 9 spricht von duo cerebri additamenta mamillarum similia additamentis. Al-Gazzäli a. a. 0. bemerkt: [פיות m.] ואולם הריח הנה הוא הכה בשתי תוספות המוח הדומות בשתי פאות השדים oder versificirt bei 1bn Sahijla f. 65a: * חוש הריח הוא מציאות הכח בתוספות ידועות המוה אשר הם דומים לראשי הדדים ־"בתים לבדים und bei Abraham Abigdor : והריח הכי דיה במורה בתוספת כשדים סדורים כראש דדי עלמות יש במוח ובם כח להריח דברים. Ibn Sinä bezeichnet als Organ des Geruches p. fv : 0./O und bei Schahrastäni p. ^cLocXjf pkcXi/ö ^ל Vgl. Canon a. a. 0. Darnach ist Dieterici’s Übersetzung zu berichtigen, der Anthropologie p. 26 die lauteren Brüder von der Riechkraft sagen lässt: ״sie ruht in den beiden Knorpeln, welche an die Lage des Vorderhirns grenzen.“ Constantinus a. a. 0. III, 14 bemerkt ebenfalls : duo frustula uberibus simüia odoratus sunt instrumenta, quae usque ad colatorium descendunt. Seine Worte wiederholt z. B. Wilhelm v. Thierry (Migne 180, 706), der ib. auch den Ausdruck gebraucht: praedictas mamillas. Auch Abraham Ibn Daud p. 27 Z. 28 ff. folgt dieser Angabe, doch muss seine in der Ausgabe fehlende Äusserung erst aus den Handschriften hergestellt werden. Ich setze die Übertragung dieses Stückes durch Ibn Motot neben den ergänzten Text Ibn Labi’s : I. M. I. L. וזה שלמות והוא הפעלות יתהדש וזה שלמות והוא התפעל שמתחדש בשתי תוספות המוה הדומות לשתי בשני הנותרות אשר למוה הדומות פטמות השדים מהחלקים הנתכים לעוקל[צ .1]י השדים בעבור החלקים [המתמוססים .2 hss] מהגשם המורח המתמוססיםמן הגשם שהורה הצומחים .המתפזרים באויר .באויר