Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 142

136 die Luft geformten, gleichsam eingezeichneten Bildern der Buchstaben entstehen. Und ein Abraham Ibn Esra 22) hält es für nöthig, ausdrücklich zu erklären, dass die Lautbilder der Luft nicht etwa die Schriftbilder der Buchstaben darstellen, sondern nur die den eigenthümlichen Bewegungen der Sprachwerkzeuge entsprechend gestaltete bewegte Luft. Aber auch noch andere Angaben des Mittelalters erklären sich aus seiner Theorie des Hörens. So überliefert Gerson b. Salomo23) wohl eine der sonderbarsten Folgerungen, die aus der Annahme vom Schalle als bewegter Luft von Einzelnen gezogen wurde. Da die ins Wogen geräthene Luft zur Vermittlung der Gehörsempfindüng die im Ohre eingeschlossene Luft in Bewegung setzen muss1, so steigt ihre Arbeit, d. h. schwächt sich ihre Wirkung, je mehr Ohren sie in einem bestimmten Raume den Schall zuführen soll. In einer Versammlung Vieler, wenn es nicht Taube sind, die Nichts von der Kraft der bewegten Luft verbrauchen, höre man demnach auch schlechter. Bachja b. Ascher und Josua Ibn Schoeib24) erklären aus der Irrealität des Schalles, dessen Genuss dem Organe nichts 22) Zu Ex. 20, 1 Anf. bemerkt Ibn Esra ausdrücklich : והאותיות שמאדם מדבר בם דמותם נכתב ב א ו י ר על דרך מוצאם מדוחמשוז מקומות אדם n.לא על דייך המכתב שהוא ביד בן [בני. moscon! f. 145b erklärt: ר״ל שאותיות המבטא אשר יבטא האדם בהם בלשון לשון נרשמים באויר על צורת מוצאם כהבטאם מה׳ מקומות המבטא שהם הגרון והחך והלשון והשנים והשפתים לא על דרך המכתב שהוא ביד האדם ר״ל שעל דרך משל אות הוי״ן הנה הוא נרשם באויר על דרך שריקת השנים בו ווה שקול המבטא אשר יבטא האדם בהם יורשם באויר לפי מה שיבוטא בכל אות ואו׳ לא שתורשם צורת כל אות ואות מהם באויר לפי מה שתורשם בכתיבה ביד האדם. Ebenso äussert 1bn Esra zu Ecci. 1,8: סבת השמיעה הכנסת ה א ו י ר ש י ש בו תמונות הקו ל ו׳. 23) F. 42° nach der LA. meiner Handschrift: ואמר אחד מן החכמים שאם היו נקבצים אנשים מעט בחבורה אחת ירגישו בחוש השמע יותר משיהיו רבים שדפיקת הקול מתפזרת ומתפשטת בין כלם ולא יגיע לכל אחד ואחד כ י אם מעט אבל אם קצתם חרשים לא ימנעו לשומעים הרגשתם והרי הם כאלו אינם. 24) f. 52b: וכבר שאלו למה לא תקנו ברכה על שמיעת קול כגור ועוגב [Gant. 2.14] שהנשמה נהנית ממנו דכתיב השמיעני את קולך כי קולך ערב והתשוב׳ כי חקול אין בו ממשות כגוף הפרי ממש ואם תאמר יש בכנור ובעוגב ממש או באדם אינו דומה כי הריח יוצא מגוף הפרי והקול אינו אלא מן האויר הפוגע בהבל היוצא מן הפה והגרון. über die Entlehnung aus bachja’s שלחן ארבע f. 5b 8. oben p. 28 n. 88.