Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 133

127 pflegt, ganz besonders geeignet, die Schallbewegungen zu empfinden und getreu dem Hörnerven zur ■Fortleitung•'-in־ das Sensorium mitzutheilen. Wo bei uns also eigentlich die Function des Ohres erst Sahitla f. 65*: והוא ה או יד המוכן אשד סביב ערק האוזן שכן. Dadurch wird eine Äusserung Ibn Dattd’s verständlich, dessen verwahrlosten Text p. 28 Z. 2 ff. ich zunächst nach den HSS. berichtige : יהמתפעל ממנו הוא העצב השטוח בקצה פנימיות האוזן הנקרא בערבי סמאך וזה העצב עליו מחובר באדר המקיף בגשם וכאשר יתמוגג ■ [nach 1bnmotot מופקד [ההתפעל האדר בגמר ההנאה בין המכה והמוכה יתמוגג ג"כ ביאויר המגיע אשר באז נים. Es ist demnach zu übersetzen : Den Eindruck erfährt der am Ende des äussern Gehörgangs ausgespannte Nerv. Dieser mit dem Eindruck betraute Nerv steht nemlich mit der den [angeschlagenen] Körper umgebenden Luft in Verbindung und sobald durch den Schlag die Luft zwischen dem Schlagenden und dem Geschlagenen zu wogen beginnt, geräth durch die anlangende Luft auch der [Luftjinhalt des Ohres in Bewegung. מופקד עליו ist ein Arabismus, wie z. b. הבטוח בהם ZDMG 32, 706, המצטרך אליהם Kusari V, 12; p. 397; vgl. jedoch auch Donnolo p. 29 : אשד באזנים .המובא בהם יין ist Subject. Für המגיע bietet 1bn Motot : 1 באויר ההוגהbn Falaquera cod. Leyden 20 f. 288״ nennt sie: האויר המסודר באזנים שהוא הכלי הקרוב לשמע. Vgl. ס׳ הנפש f. 6״-\ Damit vergleicht sich die Darstellung der lauteren Brüder Anthropologie p. 32 und p. 171 : es gelangt dieses in die Luft ausgehende Gewoge zu den Ohren, dringt in die Ohrhöhlen und bewegt die dort befindliche Luft, so dass das Hinterhirn solches erfasst. Daher beschreibt Gerson b. Salomo den Vorgang der Schall- Übertragung a. a. 0. — Aldab! ib.: והקרוב לקרוב עד הגיעו אל האזן לפנים בהלל העצם. האבני שהוא הלול ומלא אויר וזה האויר הדופק החיצון _נ כ נ ס לפנים ודופק האדר הפנימי אשר בהלל ההוא. Ebenso heisst es bei dfrax f. 02והנה בהלל האונים יש אויר נ־ ואינו מתפרק מהם ואותו אויר הוא :״ המבדיל ביניהם בי; הקולות והתנועות הבאות לו מחוץ. Wiewohl man sich, unausgesetzt versucht fühlt, bei diesen Äusserungen an den inneren ,Gehörgang zu denken, so leidet es doch keinen Zweifel, wenn man sich nur an den Vergleich des Trommelfells mit der Linse und an die Leitung des Schalles durch die stehende Luft zum Nerven erinnert, dass der äussere Gehörgang gemeint sei. So sehr thut es Noth, unsere modernen wissensehaftlichen Vorstellungen zu vergessen, wenn man die des Mittelalters verstehen will. Vgl. HL p. 62. Übrigens genügt ein Blick auf die Äusserung des Aristoteles de cmitna II, 8, der auch hier für das Mittelalter kanonisch blieb, um das Trommelfell als die Grenze anzuerkennen, hinter die man nicht zu dringen vermochte. Ich setze seine Worte in Mose Ibn Tibbon's Übertragung hierher: ואולם האדר אשר באזניים הנה הוא אמנם ,סודר בהם _והושם בלתי מתפרד מהם כדי שיהיה בתכלית המנוחה כדי שירגיש .בתכלית כל הבדל; התנועות ומפני זה יהיה אפשר שישמע במים מפני שהוא לא יכנסו המים על האדר הזה עצמו המסודר בטבע באזנים וזה מפני הלולביות אשר בנקב האזן. Ibn Falaq!’era a. a. 0. übersetzt abweichend: וזה האויר