Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 72

66 Doch wie man auch zu dieser Streitfrage sich stellen mochte, immer entschiedener behauptete das Gehirn seine Ansprüche als Yorort und Centralorgan der sinnlichen Wahrnehmung. Am Wesentlichsten hat zum Siege dieser Vorstellung die Localisation der geistigen Functionen beigetragen, bei der dem Gemeinsinn, der Quelle und Mündung aller einzelnen Sinne, die beiden vorderen Gehirnventrikel 7;i) als eigenstes Gebiet zugetheilt wurden. הלב מודה הוא שהמוח האמצעי ומקבל אותם מן הלב שהוא השרש הראשון. Wir können die defeete Stelle aus meiner HS. durch : והוא השר תחתיו und aus der Entlehnung bei ai.iubi f״93 .׳ ergänzen: והמוח הוא השר השני ת ה תיו. 1bs Zauza f. 33״ hat dieselbe Ausgleichung: ולדברי ארסטו׳ שאמי שבלב יהיו כלולים כל כהות הנפש מודה הוא שהמוה מקבל אותם מן הלב ובבר התבאר בהבנות הטבע שהחום הטבעי שבלב הוא הפועל להרגשות כלם בשמשוה קודם לזה החום המוח [המוח החום .1] כי ההרגשות לא יפעלו פעולתם לולי השואה המוח לחום- Nach Scuemtob Ins Ealaquera cod. Leyden 2U f. 215c stimmt Anistoteles dem Galenus nur in Betreff der höheren Sinne zu, Geschmack und Gefühl bedürften aber gar keiner Nerven, weshalb denn auch Salomo Halewi f. 263c bemerkt: המרגיש בשר יהיה או עצב. Simeon Duran 2 מגן אבותü f. 49b widmet dieser Streitfrage eine ausführliche Auseinandersetzung, die in der Entscheidung gipfelt: שהמוח יש לו ראשיות איל [Galjots] 1U ע״ב החוש והתנועה וארסטו יודה זה אלא שאומר שזהו ראשיות חלקי אבל הראשיות המוחלט הוא בלב כמו שהתבאר וכן יחלוק ארסטו על שני חושים והם חוש המשוש וחוש הטעם שאין למוה בהם ראשיות כלל ולא יודה לגאלינוס אלא בג' חושים הראות והשמע והריח. Der gleiche streit über die Frage Job 28, 12 sei im Midrasch Mischle von David und Salomo, von E. Elieser und U. Josua ■־״־ vgl. hierzu Zunz, Gottesä. Vorträge p. 269 d und 316a — überliefert und werde daselbst im Sinne des Stagiriten entschieden, was Duran zu der Bemerkung veranlasst: ודבר זה נפלא שיפול כעין מחלוקת חכמי האומות בין חכמי ישראל התנאים וגם המדברים ברוח הקדש. Vgl. darüber die belehrende Abhandlung Manasse b. Israel’s נשמת חיים II, 12, der auch die sinnige Bemerkung macht, dass wir bei sorglichem Nachdenken dadurch, das wir das Haupt in die Hand schmiegen, den Contact zwischen Herz und Kopf hersteilen: וכן הנסיון יוכיח שכשהאדם מכין עצמו לעיין באיזה דבר ולחשוב מחשבות אז מטה הראש על הזרוע ווה לקשר ולחבר הלב עם המוח כדי שתעלה שפע ההשכלה כראוי. über die mittelalterlichen Lehren vom Sitz der Seele überhaupt s. Baracii a. a. 0. H, 18 ff, wo gezeigt wird, dass das Bekanntwerden der aristotelischen‘ Schriften die frühere richtigere Einsicht verdrängte, so dass z. B. Alfredus Anglus ib. p. 106 bündig erklärt: anima igitur, quae sensus et motus et vitae principium est, arcem corporis, id est cor, inhabitat. 73) Diese Doppelung der Seitenventrikeln bringt Nembsius als Gnade der Vorsehung mit der Doppelung der Sinne in Zusammenhang c. 8 p. 85 : Scä tovio 3cal ß'xtig Ttyoa&ioug xoiltag govag %ov eyxecptxloii 7venotijxsv,