Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 25

19 — gehört zu haben; was ihm unbekannt geblieben, das war darum doch vorhanden. Ja noch mehr war geschehen, als Ibn Adret erfahren hatte. Noch andere Deutungen waren an der alten Erzählung versucht worden; der geschichtliche Stoff war zu Symbolen verflüchtigt. Der alte König von Elam, Kedorlaomar 49) ward zur Maske für die oberste der Seelenkräfte, die Herrscherin Phantasie. Selbst Jakob und seine Söhne 50) fielen diesem allegoristischen Bildersturm zum Opfer; die Erzmutter Lea 51) mit ihren sechs Söhnen und ihrer Tochter Dina verwandelt sich in Schatten der animalischen Seele und ihrer Kinder, der fünf Sinne, des Gemeinsinns und des etwas gewaltsam eingeschmuggelten Wechselbalges Phantasie. juives IV, 67), sondern auch das ausdrückliche Zeugniss von cod. Pococke 280 b (Oxford) anführen, wo uns die Vocalisation ר, שלמה בן אדרת begegnet. 49) Diese Mittheilungen, die hier zum ersten Male ans Licht gezogen werden, schöpfe ich aus dem kostbaren Sendschreiben En Duran’s von Lunel an Don Vidal Meiri in Perpignan, das in cod. Pococke 280 berhalten ist: על דבר ארבעה מלכים את החמשה זה חרב לשונם לטושה• כדרלעמר רצה בו המדמה המשיג המוחשים אחר העלמם ולהיותו הנכבד שבד׳ מלכים ועקרם תלה הכתו׳ כלם בו ולא זכר אלא הוא כי הוא היה ראש לבלם והם מושכים אחריו ככתוב ששתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר והה׳ מלכים אשר לא עמדו כנגדו הם המשה כחות הנפש הזוכר והמתעורר ושלשת חלקיו ואברהם לרוב שלמותו נצח הד׳ מלכים והם המעשי והעיוני ודבריהם ופרטיהם רבים• אמרתי לקצר בהם אברח מפניהם כבורה מן הדובים. Vgl. Renan-Neu. baüer, les rabbins francais du commencement du quatorzieme siide p. 695 ff. 50) 1b.: בני יעקב ואנשי קדש יוצאין לחולין• וזה לך האות הכתוב בם והמלות* וזאת לשונם תגביר כמה תקלות־ לאה הנפש המרגשת ובניה ה' חושים והכה המשותף ראובן הוא חוש הראות ושמעון השמע ולוי המשוש יאודה הריח* יששכר הטעם כי יש שכר לפעלתו זבולן ההוש המשותף• דינה הוא התפעל המוחשים מן המדמה הפעל בהם, Hierdurch erst werden die Worte Mose 1bn Tibbon’s a. a. 0. f. 1011 verständlich:ולא נזכרה מהם במספר נשי יעקב ובניהן כאשר ביארתי במקומו, Wie einen abgerissenen Ton aus dieser Deutung vernehmen wir bei Bach ja b. Ascher כד הקמה (Venedig 1546) f. 29 <־ die Äusserung :הקדים שלמה הראות בכאן וכיון בזה כוונת לאה אמנו שקראה שם הבכור ראובן על שם הראיה ושם השני שמעון על שם השמיעה, ebenso bei Pseudo-Abraham b. David zu Jezira (Mantua 1562) f. 84b: הראיה מיוחסת לראובן * ושמיעה לשמעון. , Sl) Es sei mir vergönnt, an einem merkwürdigen Beispiele aus der Kunstgeschichte den Einfluss zu beleuchten, den diese scheinbar so werthlosen Deutungsspiele denn doch geübt haben. Rachel und Lea sind im Mittelalter seit Augustinus die Typen des contemplativen und thätigen Lebens, als welche sie auch in Dante’s Dichtungen erscheinen. Vgl. Werner 2*