Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1881-01-01 · [4.] für das Schlujahr 1880-1881 (1881) · p. Seite 134

134 im Arabischen gebräuchlich — dass zuweilen auch in der Einzahl bei einem weiblichen Hauptwort die männliche Form des Zeit« Wortes steht. lü)׳ Neben einem im Plural stehenden Subjecte steht oft das Zeitwort im Singular. Diese Incongruenz ist damit zu erklären, dass die Aussage auf jeden einzelnen der im Plural zusammengefassten Gegenstände bezogen gedacht wird. xl) Auf dieselbe Weise erklärt sich, dass oft ein Suffix in der Einzahl zu einem Hauptwort in der Mehrzahl gehört. 12) Nach demselben Princip kann auch die Apposition eines im Plural stehenden Wortes im Singular gebildet 10) Comm. Jes. 14,11 (יצע רמה mit Hinweis auf Jer. 29,32 ולקח מהם ובא על דרך לשן וכר והיא דרך צחות וככה בלשון קדר :(קללה. ") Comm. K011. 10,1 (eitirt Comm. Gen. 49,22, Exod. 17,12, Koh. 10,12): נמצא‘בכל המקרא לשון יחיד במקום רבים במקומות רבים והנכון בעיני שדרכם דרך קצרה זבובי מות ענינו כל זבוב מות יבאיש במקומו. im Comm. Deut. 32,5 nennt er diese Anwendung des Sing, statt des Plurals משפט הלשון. Auf dieselbe Weise erklärt er Comm. Gen. 27,29 אורריך ארור ומברכיך ברוך (dabei als Beispiel Prov. 28,1 וצדיקים . . . יבטח); Num. |24,8 וחציו ימחץ ״)ein jeder seiner Pfeile zermalmt“); 'Gen. 49,22 בנות צעדה (dies Beispiel wird von I. E. am häufigsten für diese Art der Incongruenz angeführt); Exod. 17,12 ויהי ידיו; Deut. 3,3 השאיר (er erklärt das Wort als Perf., nicht als Infinitiv); Deut. 32,5 יטרוף 7,3 //!; שחת... בניו; ib. 18,35 ונחתה... זרועותי; ib. 21,4 תקדמנו ברכות; ib. 87,3 נכבדות מדבר; ib. 119,98 תחכמני מצותיך; Hiob 22,9 וזרועות . . . ידכא; ib. 30,15 ההפך . . . בלהות; Esth. 9,23 וקבל היהודים; Koh. 10,12 שפתות . . . תבלענו. — s. ferner m 18b, wo Prov. 3,35 וכסילים מרים so erklärt wird (auch in dem nach I. E. benannten Comm* z. Prov. ed. Driver 1880, p. 5 וכל אחד ואחד ירים); daselbst wird• auch Hab. 3,11 eitirt, wo עמד nicht zu einem Plural, aber zu mehreren Haupt- Wörtern im Sing, das Prädikat ist (s. Comm. Hab. 3,11 כל אחד מהם עמד בזבולו, vgl. Comm. Koh. 10,12). Das Letztere ist auch der Fall Hosea 4,11 {Comm. z. st. זנות ויין כל אחד מהם יקח לב). — s. auch s. Haschem c. 1 zu מי נדה לא ורק Num. 19,13. 12) S. Comm. Lev. 25,31 לו; Jes. 5,23 ממנו; ib. 42,25 עליו; xp 5,10 בפיהו; ib. 17,12 דמיונו; ib. 111,10 תהלתו. s. ferner m. 18b, wo ותצפנו Jos. 2,4 so erklärt wird (so auch Comm. Koh. 10,1); Sj N. 129 zu Jer. 31,14 איננו (auch angef. Comm. Lev. 25,31 und 1p 5,10); ib. zu Koh. 10,16 תיגענו; s. Haschem c. 1 zu משטרו Hiob 38,33 (diese Erklärung משטר כל אחד ואחד eitirt Parchon s. v. שם, Machb. 70b); Comm. Koh. 10,1 erklärt er so auch ויקראהו Jes. 37,14, anders im Comm. z. st. ♦ ויקראהו על הספר לבדו ששם החרפות, ähnlich Sj n. 128: והאחד שהיו בו רוב הדברים פירשו לפני ד/