Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1881-01-01 · [4.] für das Schlujahr 1880-1881 (1881) · p. Seite 129

129 betrachtet oft dieses gedachte Nomen als vorhanden und lässt auf dasselbe andere Theile des Satzes sich beziehen. Von diesem Principe16) ausgehend, erklärt Moses Ihn G־ikatilla das auflallende Suffix des Singulars in ותצפנו (Jos. 2,4), das sich hienaeh auf das im vorhergehenden Zeitworte ותקה verborgene Nomen לקח bezieht.17) Ihn Gik. behauptet, dass die Schrift hiefür viele Beispiele biete.1s) 16) Dieses Princip hebt I. E. an verschiedenen Stellen hervor. In M 48 b bemerkt er zu Num. 22, :ואלו אמר שלהתי אליך בלא שלוה ידענו : ״ כי מלת שלוה הוא בכה הפועל ■ואם לא תנתב. in z 71 b fasst er es als Redekürzung auf: ולפי דעתי כי כל פועל ראוי להכתב עמו שם הפועל רק פעם יאהזו העברים דרך קצרה כי סמכו על דעת הקורא או השומע; ebenso Comm. Deut. 15,8: שם הפועל וכל מקום שאיננו כתוב הוא דיך קצרה rhc. Comm. Gen. 3, u (1. Rec. p. 15) משפט אנשי לשון הקדש לחסר השם כי הוא בכה הפועל. Comm. Exod. 1,!0: דע כי כל הפעלים עוברים או עתידים שם הפועל בכחם. Besonders oft wiederholt er den Satz: בה השמות בפעלים oder *ähnlich im Commentar zu den Psalmen : 3,9; 5, 4; 13,4; 33,9; 60.3 und 8; 69,11; 87,5; 142,8. Zu ip 82, 2 liest man bei I. E. : [כה השם [במלאכים בפעלים; das in Klammern gesetzte Wort ist ein sonderbarer Zusatz, entstanden durch Missverständnis des Wortes השם, das hier Nomen bedeutet^ von dem Urheber des Zusatzes aber in der Bedeutung ״Gott“ aufgefasst wurde. 7י) M 19 a, Z 71 b. 18) M ib. ואמר כי יש לו דומים רבים. Er selbst, bemerkt 1. E., habe ein Beispiel hiefür gefunden in Prov. 15, 22, wo die Eemininform תקום sich auf das in יועצים liegende weibliche Hauptwort עצה bezieht; dieses Beispiel citirt I. E. an mehreren Stellen, so Z 71 b, Comm. Exod. 1, 10; Deut. 13, 6; ip 3, 9; ib. 5.4. — In seinen Commentaren macht I. E. sehr oft von dem gedachten Principe Gebrauch, um auffallende Construetionen zu erklären, scheinbare Anomalien zu beseitigen. S. Comm. Exod. 1,10: [תקראנה [קורות מלהמד, (in der kurzen Rec. erklärt er den Plural des Zeitwortes damit, dass nach מלחמה zu ergänzen sei וצרה, oder dass es eine auch sonst vorkommende Incongruenz in der Zahl sei); Num. 23, 26 וברך [ברכה] ולא אשיבנה (oft als Beispiel citirt); 1/אערך לך [תפלתי] 4 ,5 ׳, nach אתפלל im V. 3; y/ 33, 9 אנפת [אנף] תשובב לנו 3 ,60 ׳/י;אמר [א •־] ויהי צוד, [צווי] ויעמד; »p 60,5 דבר ב[דבר] קדשו 8 60 ׳/!;הראית [מראה] קשה; yואבכה [בכיה]!!,69׳ ותהי . . . . . .; yיכתירו צדיקים [כתר] 1/142,8!;יכוננה [מכון] עליון 87.5 ׳; Koh. 11, 9 : אלה weist auf die Yerbalnomina der vorhergegangenen Zeit- Wörter hin (שמהה והטבת לב והילוך); Gen. 3, עשית [עשיה] זאת ״. Besonders häufig wendet 1. E. das Princip an, wo ein Zeitwort durch einen Accusativ der Beziehung ergänzt erscheint (vgl. oben S. 124, A. 6). S. 1. Comm. Gen. 3,16 (p. 16) : . . הכית ״ (y 3,8) והנכון בעיני שדקדוקו תשופנו [שיפת] עקב כמו מחץ [.־ק] מתנים קמיו. (Deut. 33,10 מכת] לחי וככה]. Das Beispiel aus Deut.' 33,11 bespricht I. E. auch in M 30a und er bemerkt daselbst, dass 9