Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1881-01-01 · [4.] für das Schlujahr 1880-1881 (1881) · p. Seite 107

107 ist nicht, wie alle Grammatiker behaupten, Part, des Hithpael, sondem soviel als 2 .מן דבר') Von den intransitiven Zeitwörtern wird das Part. pass, des Kal nicht gebildet, daher ist ein Wort wie אבוד irrig; I. * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * 28) vom intransitiven ירא fürchten ein Participium Pass. ירוא יראוי zu bilden und dasselbe, statt des gewöhnlichen 2 ,נוראy) auf Gott anzuwenden, ist sogar eine Blasphemie, da es wie ירוי von ירה (Exod. 15,1) lautet. 30) סוג (Prov. 14,14) vom intransitiven Verbum 53,4//*) סג) darf nicht als Part. pass, aufgefasst werden, wie Manche nach der Analogie der von transitiven Zeitwörtern stammenden Formen : מלים, Jos. 5,5 und פוגה Hoh. 7,3, wollen, sondern es ist ein Attri- I. E. ib. 48a — ebenso Z 66a uncl sonst — für aus dem Niphal gebildete Attributive (s. oben Cap. XII.). In der Übersetzung der Schriften von Ibn Chajüg nennt I. E. das Partie, des Niphal stets לשם התואר und er wendet diesen Ausdruck auch dort an, wo — wie die Übersetzung Mos. Ibn Gik.’s beweist — im Original ein anderer Ausdruck gestanden haben muss. So im Artikel אסף, p. 35a: ודע כי כל נפעל יתחלק לשני הלקים האהד עבר והשני שם התואר, dafür Mos. p. 18: ודע כי כל נפעל יחלק בראשית מחלקותיו לשתי מהלקות או שיהיה פתרונו נפעל כבר או שיהיה פתרונו נפעל ועומד בכל זמן. Und einige Zeilen ־weiter bei 1. e. : שם התואר יהיה קמוץ בכל מקום, beim Andern: נפעל שהוא נפעל ועומד קמוץ בכל מקום. Man sieht, im 0riginal war die Präsensbedeutung des Participiums ausgedrückt, I. E. setzt dafür die Attributivbedeutung. Bei I. E. p. 40 heisst בוכה (Hiob 23,7) תואר השם, bei Mos. (p. 21) dafür umschreibend: שם כעל תוכחות ואיננו לשעבר. Was I. E. p. 66 als סימן שם התואר bezeichnet, wird bei Mos. p. 39 so umschrieben:או נפעל שהוא שם איש או כל דבר שהוא כן בכל זמן. Einmal, p. 103, heisst das Partie, des Niphal bei Mos. נפעל שהוא שם או מדה, was dem 1 שם התואר. E.’s am nächsten steht. — S. übrigens noch Couam. Gen. 1,2 .; ib. 12,7; Lev. 26,56 : Jes. 13,15; Joel 2,14; Jona 4,2. 27) Comm. z. St. 38) Z 7a verurtheilt er ebenso נכוה, תמוה. In der von Zunz (Synagogale Poesie des Mittelalters p. 411 1f.) gegebenen Liste von Paülformen meist intransitiver Zeitwörter bei den liturgischen Dichtern sind gerade die drei Wörter nicht genannt. 29) S. Comm. Exod. 1,21. •J0) Z 44a. Dabei versetzt I. E. dem Christenthum einen kleinen Hieb: ואלהי הערלים הוא היה כן(ירוי) בחצים והנה נמצא האומר ככה מברך השם. Nicht einen spätem Autor scheint I. E. hier zu tadeln, wie Zunz (a. a. 0. p. 121) meint, sondern er zielt auf jenen von R. Ch an ina getadelten Vorbeter, an der von Zunz selbst angeführten Stelle, b. Berach. 33b, wenn er die harten Worte gebraucht: והתימה מזה הטיפש למה לא אמר הנורא כדרך כל המקרא.