Jeschurun · 1862-06-01 · Heft 9 (Juni 1862) · p. 440

440 Jüdische Welt- und Lebens-Anschauungen- V. objektiv schaut, und so kann Hiob's Frage lauten: העיני בשר לך אם . .כראות אנוש תראה עצם ., laut- und sinnverwandt mit חסם ,אסם, schließen, den äußern Eindrücken unzugänglich machen עוצם עיניו מראות, somit Gegensah zu בשר, bezeichnet das Feste, Harte, Starke, Gedrungene und Geschlossene, und daher für נכש und בשר dasjenige Medium, durch welches der Außenwelt gegenüber die נכש Festigkeit und Macht gegewinnt und übt: Knochen. נכש und בשר sind das eigentliche Aktive im lebendigen Organismus, עצם sind ihnen gegenüber Passiv, allein sie sind das Mittel, durch welches ihre Aktion eine Widerstand leistende und überwindende Macht wird. Knochen sind daher die zum Kampf und Dienst gerüsteten Diener der נכש. Zn ihnen tritt daher zu allererst die Schwache hervor: רחכו כל עצםהי נבהלו עצם׳ u. s. w. und ihnen durch keine Schwäche gehinderte Rüstigkeit verleihen, ist Ausdruck einer wohlthucndstcn Gesundheits-Spende: והשביע בצחצחוח נכשך ועצמתיך יחל"(. Ein eigenthüinltchcr Ausdruck der Schwäche ist: ובבשרי רבעה עצם׳, רבעה עצם׳ לבשרי, die-Knochen kleben am Fletsche, sie lassen sich nicht druck) Muskeln in Bewegung setzen, sondern hangen unthätig am Fleische. Es steht aber die נכש nicht unmittelbar mit dem בשר in Beziehung, die Beziehung wird vermittelt durch רם, Blut, den ersten Träger der Seele. In hohem Grade beachtenswert,) sind die Weisen, in welchen das heilige Wort diese Beziehungen des Blutes zum נכש, und beider zum בשר andeutet. Diese Beziehung treten bedeutsam hervor zur Charakterisirung des אבר מן הה׳ und zur Motivirung des verbotenen Blut-Genusses. Wir lesen 1 B. M. d, 4 אך בשר בנכשו דמו לא תאכלו. Die Aceentuirung lehrt zu lesen: ,אך בשר 3 .בנפשו דמו, לא תאכלו. B. M. 17, 10 f. ואיש איש מבית ישראל וגו׳ אשר יאכל כל רם ונחתי כני בנכש האכלת אח הדם והרכתי אחה מקרב עמה. כי נכש הבשר ברם היא ואני נתחיו לבם על המזבח לכפר על נכשחיכם, כי הדם הוא, בנכש יכפר* על כן אמרתי וגו׳ ואיש איש מבני ישראל וגו׳ אשר יצור וגו' וכסהו בעבר* כי נכש כל בשר רמו בג כ ש ו הוא ואמר לבני ישראל רם כל בשר לא תאכלו כי גכש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת Betrachten wir diese wiederholten und verschiedenen Wendungen des Ausdrucks: נפש כל בשר דמו היא — גפש כל בשר דמו בנס שו הוא — נפש הבשר ברם היא — בשר, בנפשו דמו so zeigen sie offenbar die Absicht, die richtige Auffassung dieser Beziehungen zu