Jeschurun · 1861-07-01 · Heft 10 (Juli 1861) · p. 547

547 דברי שלום ואמת ■ Alles, was Herr Rapoport zur Rettung seines Freundes vorzubrtngen weiß — und wahrlich mit dieser Armuth hat Herr Rapoport selbst wie kein anderer den Stab über seinen Freund gebrochen — summtrt sich in folgenden, aus den Polonius-Reden einer geschwätzigen Gemüthlichkcit heraus zu lesenden Sätzen: 1. SDem Vers, der Hodegetik war vorgeworsen worden, er lehre den durchaus menschlichen Ursprung der Tradition. Nach ihm seien פסחיהן אם לא קבלו הזאות ג׳ וז' כשהן ערלים וכי' הזו עליהן בול! יתד בעשור לחדש וב׳׳עפ׳ והיו להן ד׳ ימים כמשפט בי! הזאה להזאה דאם לא היו מזין עד יום י״א לאחר מילה נמצא הזאה שניה מחוסר זמן רשי׳) לאו כשהן ערלים מתקיף׳ לה מר זזטרא ורילמא פסח הבא בטומאה היה, א״ל ר׳ אשי תניא בהריא מלו וטבלו ועשו פסחיהם בטהרה ע״ב. והגה גם בהזאה ג׳ וז׳ עוד לא טהרו עד הערב שמש ולכאורה יש להביא ראי׳ מכאן לדעת הראבר וכו׳ וכו׳ אולם גם לרעת הרמבם זל׳ מיושבת הסוגיא היטב שהרי ע׳כ׳פ רוב הצבור היו טמאי מתים וכו׳ והיו יכולים לעשות בטומאה רק כי היה מרצון העם לעשותו בטהרה כפי היכולת ובכהג׳ מורה גם הרמבם רטוב יותר לשחוט בעבורם ביום כרי שיאכלו כלם את הפסח לעת ערב בטהרה אכן ע׳כ׳פ׳ היו ממתינים אז כשעת הדחק גם בשחיטה עד סוף היום כרי שיוכלו לעשות בעצמם כל גמר הפסה׳ בזמן קרוב אחר שחיטה'והיינו אחר שקיעת החמה וביותר וכו' הפשטתו ומחוי קרביו וא׳ח׳כ הקטרת אימוריו רנד,י רדהה שבת ביום ורק משום חביבה מצוד, בשעתה (ע, לח״ט פא, ה׳ר) מ'מ הם רצו לעשות הכל בטהרה וחביבה מצור, בטהרה יותר עור מבשעתה שהרי טומאת יהיר רוחה אוחו לפסח שני — ואחר כל אלה גם הרחת קרביו ואח״כ צליתו ונל׳ע׳ר שלזה כיון המקרא ויעשו את הפסח בי׳ר לחדש בערב וכו׳ כי כל עיקר עשית הפסה, ולא נחשב בזה השחיטה והזריקה, היה בערב ר׳ל בלילה — ומעתה לא היה נכון עוד לקרוא את יום טו' ממחרת הפסח כי נעשה הפסה בליל טו׳ ויום טו' נקרא על שם הלילה שלפניו וכו׳ ולכן קרא היטב יום שאחר טו׳ מחרת הפסח ר׳ל רק אז בשעת הרחק הגדול היה מחרת של פסח יום ט״ז ולא בפסח של תורה׳ Dies ist — במכת׳ —^«großartigste — Schwindel, der uns je v orgekommen! Abgesehen davon, daß für פסח הבא בטומאה die Ansicht des רמבם über 'טמא מת שחל שביעי שלו ביר ganz ohne Folge ist, und es lächerlich ist zu sagen בבר,ג׳ מורה גם הרמבם רטוב יותר לשחוט בעבורם ביום, als ob dies blos טוב wäre und nicht Pflicht, und als ob man gar erst nach חערב שמש Schechitah und Serikah vornehmen tonnte; abgesehen davon, daß gerade wenn רוב צבןף טמאי מת man sicherlich das קרבן so früh als möglich vorgenommen da טומאח ׳דחויה nicht הותרה בצבור, man daher שחיטה _ וזריקה wo möglich durch טהורים vorznnehmen und diesen Wenigen טהורים die größtmöglichste Zeit einzuräumen hatte, (wenn nicht vielmehr bei רוב צבור iebe Rücksicht auf טהרה wegfiel. Peß.79, a.Äorna ö a.;) abgesehen davon,daß es lächerlich istZlr sagen חביבה מצור, בטהרה יותר מבשעחה weil טומאת יחיד רוחה אוחו לפסח שני, da ja der יהיר טמא es