Jeschurun · 1861-04-01 · Heft 7 (April 1861) · p. 375

Nachschrift. 375 לא תשיג יד שכלנו להוציא דברים אלה עי׳ דרשות כאלה, תהי זאת נחמתנו, כי דעתם רחבה מדעתנו — ע״כ תוכן הדברים אש<- ימצא כל קורא, אשר יש לו עינים לראות ולבו איננו אטום וערל, לרעתי, ולפי רעתי גם האדון פיאנקל יבוש להכחיש את זה, ולא יכלם לאמר שזה דעתו. — ואף אם גם חמערערי׳ וגם אנוכי לא השיגה ירי להבין אמרי החכם(וכאשר אמר החכם פראנקל, שאיןכח בנו להשיג בכל פעם דברי הסופרי׳ ובעלי המשנה בקצת מקומות, ולדעתו, גם האמוראים לא צלחו להשיג דברי התנאים ולידע המקום, אשר ממנו שאבו מי חכמה כאמור) אי לזאת הרי יוכל החי ב״ה להכחיש את החיים החשובים כפגרים מחים — אשר לא ידעו מאומה — לנגדו, לאמור ולקרוא בגרון: כי כ״מ שנאמר מאתנו בזה בזדון דברנו, או בשגגה ממיעוט החכמה אשר בלבנו לא השגנו את רעתו, כי יאמר בפיו ובכתב לעין כל: אני מאמין באמונה שלמה כל אשר ראוי ל הקרא בשם ישראל, כי התורה המצוי׳ בידינו נמסרה היא ובאורח מאת אדון הכל לעבדו נאמן ביתו. וד״מ וכו׳ — ואם יעשה כזאת אין לנו עוד להקשות ערפנו ולומר: כי מתחילה הי׳ רעתו נוטה מדרך הזה הישר והישראלי, ורק עתה מטעם הכמוס הוד' לרברנו. כי אין לנו עסק בנסתרו׳, אבל אם יחשה, ולא ידבר דבר נגד הדוברים בו לאמר שהוא מין הכופר בחורה, אזי לרעתי הקצרה, לא לבר שאין החיוב מוטל על ארם מישראל, לעמוד נגד רודפיו ומחרפיו, ומורידים לארץ כבודו — ושתיקתו מהיום והלאה תחשב בעיני להורא׳ גמור׳, כי כנים דברי המרשיעי׳ אותו והוא בעצמו ילעג להחוגפים, אשר עמלו לריק, נגר רצונו, שתפיג התורה — ודי ב ז הי Nach meiner Meinung hat der Verfasser (der״ :Zu de utsch :Hodegettk) es ganz klar und deutlich ausgesprochen״ -daß nach seiner Ansicht die ganze in der in unser» Hän״ den befindlichen Mischna enthaltene Thora und selbst die״ ältesten Mischnijoth nicht vom Sinai tradirt sind, daß״ ,vielmehr manche von den, Svserim genannten Weisen״ welche die E. m. bildeten, herrühren, manche von deren״ unmittelbaren Nachfolgern, andere endlich erst von den״ .späteren Thannaim und üi den Zeiten des älteren Hittel״ Dieser sei der Erste, von dem eine durch Gesera Schawa״ מועדו gleichlautenden Worte פסה und תמיד von dem bet״ gefolgerte Herleitung vorkommt, daß nämlich gegen beide״ zurückstehe. Diese Herleitung sei nur eine טומאה und שבת" gewöhnliche hermeneutischeAnalogie, daß nämlich der Ausdruck״ besage, daß so oft die Zeit für diese Opfer da sei, ste מועדו" -wegen keines ihnen entgegenstehendcn gesetzlichen Hinder״