Jeschurun · 1861-04-01 · Heft 7 (April 1861) · p. 374

374 Vorläufige Abrechnung.! i an den Vorsteher Wehli daselbst. Wir erfahren ans diesem Antwortschreiben, daß Herr Wehli ihn ansgefordcrt hatte, auch seinerseits dem Herrn Frankel gegen uns zu Hülfe z» kommen und sich durch Unterzeichnung eines von ihm, dem Herrn Wehli, und Andern, mit Herrn Oberrabbiner Rappoport an der Spitze, ausgegangenen Sendschreibens an diesem ehrcnrcttenden Werke für Herrn Frankel zu bctheiligcn. Herr Freund theilt ihre Ansicht nicht und findet sich veranlaßt ein besonderes Votum in dieser Angelegenheit abzugcben. In diesem Votum macht er uns die bittersten Vorwürfe über unser Verfahren gegen F« Nichts Geringeres als חילול השם hatten wir geübt, und unser Verfahren sei eben kein anderes als reinמנהג ׳ gewesen, der bekanntlich בשגעון ינהג. Wir sind dem Herrn Freund überaus dankbar für diese Bcur» thetlnng unseres Verfahrens. Wer uns geradezu des חילול השם zeiht und für משוגע erklärt, den wird man gewiß nicht in dem Verdacht einer übertriebenen Freundlichkeit für un S halten. Um so gewichtiger aber fallt eben daher das ins Gewicht, was er zur Sach e erklärt, und waö wir eben daher ohne Weiteres tm wörtlichen Auszuge hierhersetzen: לרעתי שפתי המחבר ברור מללו, שלדעתו כל התורה הגאמרה ממשגה המצויה בידינו, ואף המשניות הישנות ביותר, אינם הלמ״מ, רק יש אשר מוצאם מהחכמים הנקראים בשם סופרים, והם בת אנשי בנסח הגדולה, ויש משניות מהדורות הבאים אחריהם מיד, ויש מדורות התנאים המאוחרים, ובזמן הלל הזקן, והוא הראשון אשר נמצא לו דרש מגז״ש מחיבת מועדו רפסה ותמיר דוהה שבח וטומאה, כי הדבר הזה אינו רק גילוי מילחא בעלמא, רנלמר דתיבח מועדו נאמר שבהגיע זמן קרבנוח אלה לא ירחו לעולם מחמת שום דבר המתנגד להם הן שבת והן טומאה, רק שניהם יורהו מפני הקרבנוח, וכן כל התנאים הבאים אחריו לא מצאנו להם בבאור שדרשו בגז״ש בדרך אחר ואך האמוראים האחרונים אשר חתרו למצוא טעם לדברי התנאים, ולא י מצאו מנוח, הם שהרשו לעצמם לאמר: שהקודמים דרשו מכה אותיות ותיבות הדומים שיש בב' מקומות, שכל מה שיש בזה יש בזה, האף שאין משמעות הלשון טורה על זה שכל הדינים הנוהגים בזה נוהגים גם בזה — כהגז״ש דט״ו ט״ו מח״הס, שנלמוד בהם מפסח לסכות או להיפוך' והדרשות כאלה אינם רק שקיל וטרי׳ בעלמא וכו, — ולא הגז'יש לבדה, אלא כל הדברים שהתורה נדרשת בהם לא נמסרו למשה, רק החכמים המציאום מדעתם ומלבם הרחבה, וע״י דרשו מה שדרשו מיחור חיבה ונקודה — ואם