Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1919-01-01 · Heft 3 · p. Seite 306

306 Die ethische Schrift Sepher Hajaschar sind die Frommen als die Frucht der Wehschöpfung, die Sünder aber als deren Schalen-zu betrachten. Es verhält sich damit wie mit dem Säemann, dessen Absicht auf das Wachstum des Weizens gerichtet ist, während durch die Kraft des Wachstums mit dem Weizen zugleich das Unkraut entsteht, ׳• oder wie mit der Rose, mit der zugleich die Dornen entstehen. So liegt es auch in der Absicht des Schöpfers, nur die Frommen zu schaffen; die Kraft der Schöpfung aber läßt mit den Frommen zugleich die Sünder entstehen1). Auch auf eine Analogie aus dem Bereiche menschlicher Tätigkeit glaubt der Verfasser sich stützen zu können. Jeder gute Handwerker, so führt er.aus, läßt sich von der Absicht leiten, ein schönes und gutes Werlo zu verfertigen. Der gute, v.erständige Töpfer z. B. will schöne Geräte verfertigen. Ist aber eines von ihnen häßlich, verkrümmt und unvollkommen ausgefallen, so wird er es nicht mit den schönen Geräten vereinigen, sondern er wird es wegwerfen und zerschmettern. So will auch Gott in der Welt nur fromme und gute Menschen schaffen und verwirft die Sünder, weil sie sich in die Vollkommenheit des Schöpfungswerkes nicht einfugen.■ Wie die Frommen dem göttlichen Schöpfungswerk zur Verherrlichung gereichen, so sind die Sünder eine Schändung desselben und tragen zur Entweihung des göttlichen Namens bei2). Auf den Einwand, daß der Zwang, die Welt zu schaffen, ein Beweis dafür sei, daß Gott 1j 1, s. 2a: ועוד נדע וגבין/,כי העולם לא'בראו ־הבורא בעבור הרשעים והמכעיסים■ אותו; כי זה לא יחייב אותו בשכל; 'ואולם בראו בעבור החסידים היודעים אלוהותו והעובדים אותו כראוי; והל כוונתו■ היתד, לברוא החסידים; אך ■נבראו הרשעים ימכח טבע הבריאה; וכאשר יש לפרי קליפה והמבחר הוא מה שבתוך הקליפה; כן החסידים הם פרי בריאת העולם והרשעים הם כמו הקליפות וכאשר נראה כוונת הזורע להצמיח רהטה לבדה אבל כח הצמח יוציא עם החמה באשה ועם השושנה ’מיני קוצים;/כך כוונת הבורא לברזא החסידים אבל כה הבריאה יוציא עם החסידים רשעלם. 2) 11, s.3a: וכאשר האומן.החכם בעשותו מלאכה נאה/יתפאר בה לכל י. רואיו; יכן הבורא יתברך יתפאר בחסידיו כאשר אמר: ובישראל אתפאר ואומר; 'ישראל אשר בך אתפאר; ויחפאר בחסידיו' מפני שהם אות. גדול על תקון מלאכתו וראיה ברורה על יושר פעולותיו; והרשעים הפך מה שאמרנו, כי.חם נותנים פגם בבריאתו והם סבה לחלל שם כבודו חיו,