Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1919-01-01 · Heft 3 · p. Seite 295

und ihre philosophischen Anschauungen. 295 dessen »Herzenspflichten« der Verfasser neben den anderen ihm bekannten ethischen Schriften zu ständiger Lektüre empfiehlt1). Da sich in unserer Schrift nirgendwo eine Bekanntschaft mit dem Arabischen oder der arabischen Literatur verrät2), so ist wohl anzunehmen, daß der Verfasser Bachjas Werk nicht im arabischen Original, sondern in einer der beiden hebräischen Übersetzungen, der des Jehuda Ibn Tibbon oder der des Josef Kimchi, gelesen hat, die in der zweiten Hälfte des zwölften Jahrhunderts entstanden sind3). Die erste Erwähnung unserer Schrift findet sich, wie be- *) Vorworts.ia:כי ראיתי ספרים רבים ונכבדים בענין עבודת האל כגון ספר חובת הלבבות לחסיד רבי בחיי בן בקודה ז״ל וספרים אחרים רבים ונכבדים' das., in s. 9a: וע^כ; הוצרכו להיות להם ספר הנותן אמרי,שפר כגון ספר חובת• הלבבות וזולתו כולל עבודת האל ית׳ והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק יזכירם אם ישכחו ויזהירם אם ישגו וילמדם מה שקיצרו ויורם; מה שלא ידעו וכר. Von anderen Schriften werden nur noch die Fabeln Kaliiah we-Dimna erwähnt. Das. XIII S. 35a: ואל יהיה דומה לגבר במשלי כלילה ודמנה כי החתול כשהזקין וקצר\דו לטרוף טרף ונעשה גזיר ובטחו בו החיות היראות ממנו; עד אשר נלכדו ברשתו וגרם עצמותם. Zwei anonyme Zitate in unserer Schrift sind Gedichten Jehuda Halevis (1086—1145) entnommen. Das erste ist in allen Ausgaben bis zur Unkennilichkeit verstümmelt. In der Amsterdamer Ausgabe lautet es (X111 S.36a):כאשר אמר המשורר: נחנו בעולם הוה, כרובים' אשר ■חשבו חושב והם יסעו. Der richtige Wortlaut in dem לא העננים überschriebenen Gedicht, das Dukes aufgefunden hat (Ginse Oxford S. 19, 20; Brody Diwan des Abu-l-Hasan Jehuda ha-Levi I, 68 S. 95) ist: נחנו בעולם הזה ככוכבים אשר חשבו נוחים והם יסער. Das zweite Zitat (X111 s. 37a): ומה טוב אמר ׳האומר: עבדי זמן עבדי עבדים הם עבד ד7 הוא לבד חפשי/ das von Jacob Gawison im Namen Jehuda Halevis angeführt wird, findet sich in einem von Luzzatto (Diwan, ed. Lyck, S. 18 a) veröffentlichten Gedichte (vgl. Dukes נהל קדומים S. 52, Geiger, Diwan S. Abulhassan S. 152, Brüll a. a. O. S. 81 A. 6). Auch noch an einigen anderen Stellen werden Dichterworte und Aussprüche von Weisen zitiert (Vorrede S. 1b, II S. 7 a, VII S. 28 a, XIII S. 35 a, das. das Zitat aus Kalila we־Dimna, das. Die Erzählung von einem Bußfertigen, XIII 5.36b. 2) Die averroistische Lehre von der Identität des Intellekts, des Denkenden und des Gedachten (V, S. 14a; V, S. 18a; VII, S. 26 a) war wohl damals schon so bekannt, daß sie auch aus hebräischen Schriften geschöpft werden konnte. 3) Steinschneider, Hebräische Übersetzungen des Mittelalters, S. 373 ff.