Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1917-01-01 · Heft 4 · p. Seite 401

Die Konsekricnuig der dritten Stadtmauer Jerusalems. 401 dieser Mauer eine allen Anforderungen früherer Zeiten entsprechende gewesen, ob der Raum innerhalb dessen man bisher קדשים קלים und מעשר שני essen konnte, eine Erweiterung erfahren, oder nicht, ist für die Wichtigkeit dieser Mauer in militärischer oder strategischer Beziehung ganz irrelevant, und es erscheint geradezu als selbstverständlich, daß der Tag, an welchem das jüdische Volk das Gefühl erhöhter Sicherheit gegen feindliehe Angriffe erlangt hatte, als Halbfest eingesetzt wurde. Diese Tatsache ist jedoch mit der Behauptung im Scholion zu Kap. 2 resp. zu N1*. 3, nach welcher der 7. Ijar und der 7. EluI den Einweihungen unter Nehemiah und den Makkabäern gelten, nie und nimmer in Einklang zu bringen. Von diesen beiden Daten muß eines erbarmungslos gestrichen werden. Welches hat nun der zweite Scholiast eliminiert? Ich kann leider nicht sagen, daß wir ihn selber hören sollen, denn seine Worte sind furchtbar entstellt und schrecklich durcheinander geworfen auf uns gekommen. Wir können es uns wohl denken, daß es nicht anging, die zwei Schoüasten sich coram publico herumschlagen zu lassen, und daß man darum krampfhafte Versuche gemacht hat, die Opposition im Scholion zu Nr. 13 zu vertuschen. Schon ein flüchtiger Blick belehrt uns zur Genüge, daß wir jetzt in dessen erster Hälfte bloß einen blassen Abklatsch des Scholions zu Nr. 13 vor uns haben. Ich stelle beide einander gegenüber, damit sich jeder überzeuge, daß hier noch ein Dritter die Hand im Spiele gehabt, Kap. VI Nr. 13 בשבעה באלול דום) חנוכת שור ירושלם דלא למספרי מפני שסתר! ה נכרים וגברה ידם שלישראל ובנאוהו/ שכן הוא אומר ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול ואעפ״י שנבנתה ההומה עדין השערים לא נבנו; שכן הוא אומר הוא יבננו ויטללנו ואומר ויפקדו השוערים והמשוררים והלדם; לפי שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא וכהן גדול ובאו״ת ובסנהדרין Monatsschrift, 61. Jahrgang. Kap. II Nr. 3 בשבעה באייר לחנוכת שור ירושלים דלא למספד. בשני מקומות כתוב במגילה הזאת חנוכת [שוח ירושלים דלא למספד כשעלו ישראל מהגולה; ואחד כשפרצוהו מלכי יון וחזרו וגדרוהו בית חשמונאי נאחד כשעלו ישראל מהגולה] שנאמר ותשלם החומה בעשריס וחמשה לאלול וגו׳; ואעפ״י שנבנתה החומה; עדין השערים לא עמדו; שכן הוא אומר גם עד העת ההוא דלתות לא 27